הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן מושב שלישי

פרוטוקול מס' 408
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שני, כ"ד בחשון התשע"ה (17 בנובמבר 2014), שעה 12:00

סדר היום:
הנהגה ערבית – איסוף נשק בלתי חוקי במגזר הערבי ומיגור האלימות

נכחו:
חברי הוועדה:
מירי רגב – היו"ר
טלב אבו עראר
דוד אזולאי
דב חנין
חמד עמאר
יפעת קריב

עפו אגבאריה
באסל גטאס
מסעוד גנאים
ג'מאל זחאלקה
חנא סוייד

מוזמנים:
אברהים חביב – מנהל תחום פיתוח חברתי כלכלי ברשות לבני מיעוטים, משרד ראש הממשלה
ששי דקל – מנהל תחום בקרה תקציב ופיתוח, משרד הפנים
יעקב עמית – מנהל אגף רישוי כלי ירייה, המשרד לביטחון פנים
דני שחר – מנהל תוכנית עיר ללא אלימות, שיטור עירוני, המשרד לביטחון פנים
רפ"ק דוד (דודו) כהן – ר' תחום רישוי נשק וזיקוקים ארצי באג"מ, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים
רפ"ק ליטל אברהמי – ר' חוליית אלימות ואמל"ח, מחלקת המחקר, חטיבת המודיעין, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים
עינת גדעוני – קמ"ד מחקר, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים
שבתי גרברצ'יק – דוברות, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים
טליה אברבוך – יועצת כנסת-ממשלה לשר, המשרד לביטחון פנים
פיני קבלו – סמנכ"ל, מרכז השלטון המקומי
נביה נאסר אלדין – מנהל למגזר הדרוזי, מרכז השלטון המקומי
מיעאד כיוף-נאטור – דוברת לעיתונות בערבית, מרכז השלטון המקומי
מאזן גנאים – ראש עיריית סחנין, מרכז השלטון המקומי, יושב-ראש הוועד הארצי של ראשי הרשויות המקומיות הערביות
יונס מרעי – ראש המועצה המקומית פרדיס, מרכז השלטון המקומי
עבאס תיתי – ראש המועצה המקומית בענה, מרכז השלטון המקומי
מאג'ד עאמר – ראש המועצה המקומית חורפיש, מרכז השלטון המקומי
חוסיין אלהייב – ראש המועצה המקומית טובא זנגריה, מרכז השלטון המקומי
מחמוד עאסי – ראש המועצה המקומית כפר ברא, מרכז השלטון המקומי
פואד עווד – ראש המועצה המקומית מזרעה, מרכז השלטון המקומי
ביאן קבלאן – ראש המועצה המקומית בית ג'אן, מרכז השלטון המקומי
אריק ברמי – יו"ר הוועדה הקרואה, עיריית טייבה, מרכז השלטון המקומי
גלית לוי – מנכ"לית עיריית טייבה, מרכז השלטון המקומי
איאד ח'לאילה – מנכ"ל חברה מוניציפלית, מרכז השלטון המקומי
אריק מימון – מרכז השלטון המקומי
איימן עודה – חיפה
עו"ד אדגר דכואר – פסוטה
רם דישון – יו"ר העמותה לקידום תרבות הנשק בישראל
אנוואר אלשיכה – מנהלת שותפה תחום שירותים שוויוניים, ארגון יוזמות קרן אברהם
דוד דהאן – יו"ר ודובר הארגונים החברתיים בכנסת
עו"ד רדא ג'אבר – מנהל מרכז אמאן
חסן עבייד – מנהל סיעת תע"ל-רע"מ-מד"ע
ירדן שרם – צעירי יש עתיד
עידו סרוסי – צעירי יש עתיד
ניר ברוב – מתמחה אצל חה"כ יפעת קריב
סאקר אבו סעלוק – עוזר של חה"כ טלב אבו עראר

ייעוץ משפטי:
עידו בן יצחק

מנהלת הוועדה:
לאה קריכלי

רישום פרלמנטרי:
אירית שלהבת
הנהגה ערבית – איסוף נשק בלתי חוקי במגזר הערבי ומיגור האלימות

היו"ר מירי רגב:

שלום לכולם, צהרים טובים. אני שמחה מאוד לארח פה את חברי הנהגת הישובים הערבים והמועצות. אין זה סוד שאנחנו בוועדה הזאת מקיימים הרבה מאוד דיונים בסוגיות שונות, במגזר היהודי ובמגזר הערבי שבו אני כוללת גם את ההיבט הבדואי והדרוזי והמוסלמי.

חנא סוייד:

עכשיו צריך להוסיף גם את הארמי.

היו"ר מירי רגב:

אני מקבלת את התיקון שלך. אנו יוצאים מתוך כוונה להביא לכך שהוועדה הזאת, שמפקחת על ארבעה משרדים גדולים שיש להם אחריות על חיי אזרחים, יהודים וערבים כאחד, תמצא פתרונות גם במגזר הערבי. כבר זמן מה אנחנו מנסים, ביחד עם חנא סוייד, להוביל גם סיור במגזר הערבי אבל אני חושבת שמה שקטע את זה, ולכן החלטנו שנכון לבוא לפה ולקיים קודם כול דיון עם ההנהגה, היה הביקור שלנו בטייבה בעקבות הרצח הנתעב של מנהל בית-הספר. אני שמחה על הפיענוח המהיר של הרצח על-ידי המשטרה. זה היה חשוב כדי להרגיע קצת את הרוחות ולהעביר מסר לאוכלוסייה בטייבה שהמשטרה תגיע לכל רוצח נתעב כזה.

במהלך הדיון שהתקיים בוועדה היו הרבה מאוד חברי כנסת, כולל חבר כנסת שאיננו כאן היום, אחמד טיבי. קיבלנו החלטה להקים ועדת משנה. ועדת משנה היא ועדה סטטוטורית שיש לה בהחלט סמכויות, שתטפל בכל הקשור לאיסוף הנשק הבלתי חוקי מהישובים הערביים, מהמגזר הערבי, בעקבות תלונות ששמענו גם מהמשטרה – ותיכף נשמע את זה גם כאן – על חוסר שיתוף פעולה ועל הרצון להגיע לאיזה שיתוף פעולה במיגור האלימות במגזר הערבי, כפי שאנחנו עושים גם במגזר היהודי. הוקם צוות, הבאנו את הרכב הצוות להצבעה, הקראנו אותו וקיבלנו את אישור היועץ המשפטי של הוועדה. הצוות הזה מורכב מדוד צור, שהוא יושב-ראש הצוות, דב חנין, טלב אבו ערר וזבולון כלפה. אלה הארבעה. הקמנו את הצוות הזה והוא אמור להתחיל את עבודתו מייד אחרי הישיבה הזאת, להיפגש באופן פרטני, להגיע לישובים, להיפגש עם תושבי הישובים ומנהיגיהם, להיפגש עם הגורמים השונים בתוך הישוב כדי לראות איך אנחנו מקדמים. אם אני לא טועה, הקצבתי לצוות הזה- - -

לאה קריכלי:

הקצבת 4 חודשים. זה היה בתחילת ספטמבר.

היו"ר מירי רגב:

נראה איך נתאים את זה למועד שאנחנו נפגשים פה עם ההנהגה.

אני רוצה להודות לך, כבוד היושב-ראש, שסייעת לנו להוביל את הפגישה היום. אני חושבת שנכון שתהיה הידברות קבועה בין ההנהגה הערבית לבין הוועדה הזאת משום שוועדת הפנים מטפלת באזרחי המדינה הזאת בארבעה נושאים שחשובים לכם לא פחות מאשר למגזר היהודי. ראשי הערים במגזר היהודי מוצאים פה אוזן קשבת והוועדה הזאת היא בית להם. אני רוצה שבאותה מידה שהוועדה הזאת היא בית למגזר היהודי, לראשי הערים והרשויות ולמגזר הדרוזי והבדואי, אני רוצה שגם אתם תרגישו שהבית הזה נותן לכם מענה בסוגיות שקשורות לרווחתו של האזרח הערבי, לטיפול בבעיות שונות, אם זה בתכנון ובנייה, אם זה בנושא שיטור, אם זה בנושא איכות הסביבה ובסוגיות שונות. הוועדה הזאת תהיה לכם לבית ואנחנו נטפל ונקדם את הנושאים.

מן הסתם תיכף אתן לך לדבר. אתה גם תפתח את הדיון ואחריך ידבר חנא סוייד. אבל לפניך ביקש לדבר מי שהיה שותף גם בעניין הזה, יונס מרעי חברנו, ראש מועצת פרדיס. בבקשה כבודו. ולאחר מכן נעבור למאזן גנאים ולחנא סוייד ונמשיך את הדיון. לאחר מכן יהיו כמובן התייחסויות של ארבעת המשרדים הרלוונטיים שנמצאים פה, והמשרד העיקרי כאן מבחינתי הוא המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל בכל הקשור לאיסוף הנשק הבלתי חוקי. אני רואה כאן נציגים בהחלט בכירים מהמשרד ואשמח לשמוע את עמדתם.

יונס מרעי:

צהרים טובים לכולם. חברת הכנסת מירי רגב, אני מברך אותך על שזימנת את הישיבה, אני מברך את הוועדה שדואגת גם למגזר הערבי. הפרוטוקול שכולל את ההחלטות שהוועדה מקבלת הוא אישור מוחלט. באנו לכאן היום ואני מודה לראשי הרשויות, לכל מי שהגיע, אם מהמגזר, אם מחוץ למגזר. כולנו במדינת ישראל רוצים לעזור אחד לשני.

לנו במגזר הערבי יש הרבה בעיות בעניין הנשק. קודם כול זה מתחיל בבעיית הסמים – בן אדם בולע כדור והוא משתולל. לפני שנתיים אבו כמאל, ראש מועצת פרדיס, אמר לאדם את המילה הלא נכונה לדעתו ואז אותו אדם שלח צעיר, נתן לו כדור סם ואמר לו: "לך תירה על ביתו של ראש המועצה או על העירייה".

חנא סוייד:

זה כדור תרתי משמע...

יונס מרעי:

יש לנו בעיות במגזר. היום באחת החמולות יש גם כן אותו דבר. הם שולחים ילדים בני 16-17, והמשטרה מכירה אותם אחד-אחד. המשטרה רוצה שראש הרשות או אדם מן הישוב יגיד: "בא אחמד", שהוא יעמוד על דוכן העדים ויגיד: "אחמד". היום כולם מפחדים. אם אדם רוצה להעיד נגד מישהו במשטרה או בבית-המשפט הוא מפחד שישרפו את הבית שלו, מפחד שיגרמו לו נזקים רבים. היום כולם מפחדים. המשטרה צריכה לטפל בזה.

השר לביטחון פנים היה אצלי פעמיים-שלוש בכפר. הסברתי לו והוא הכניס אותי לתוכנית "עיר ללא אלימות" ואני מודה לו. המפכ"ל דנינו גם היה אצלי בשל אירועי "תג מחיר". כולם היו. הסברתי להם, והיום יש לנו מפקדת חדשה, שנכנסה לתפקיד לפני שבוע בתחנת זכרון יעקב. היום תהיה לנו ישיבה איתה בשעה 17:00 במועצה. אני רוצה להעלות בפניה את כל הדברים האלה, לגבי הנשקים.

המשטרה תופסת את האדם, עוצרת אותו ללילה אחד, עורכת חקירות אך אין די ראיות. הם מכירים כל מי שיש לו נשק בלי רישיון.

היום אנחנו רוצים, גברתי היושבת-ראש, בעזרתכם, בעזרת ראשי הרשויות – אותנו ראשי הרשויות בחרו כדי שנעזור לאזרחים, אם זה בכפר פרדיס, אם זה בג'סר א-זרקא, אם זה אצל מאזן גנאים בסח'נין, אם זה בכל מקום, אם זה בכפר קרע. בחרו אותנו כדי שאנחנו נעשה סדר בכפרים הערביים. יש לנו הרבה בעיות. כל הבעיות שיש בפרדיס יש גם בסח'נין, יש בכפר קרע, יש בישובים אחרים, הבעיות דומות. בכל כפר יש את הבעיה שלו, אבל 99% מן הבעיות דומות. אנחנו מבקשים מהוועדה שתעזור.

כל ישיבה בכנסת נרשמת בפרוטוקול ומקיימים את ההחלטות. אני סומך על מירי רגב, יושבת-ראש הוועדה, שהיא רוצה לעזור למגזר הערבי. ניסיתי אותך בכמה דברים ועזרת לי.

היום כל ראש רשות צריך קודם כול להכין תוכניות. אני מכין את כל התוכניות וכל דבר שקיבלתי מהמדינה ב-4 השנים האחרונות – פתחתי גשר ביום חמישי שעלה 50-60 מיליון שקל בכניסה לפרדיס, עם 1,000 דונם שקיבלתי מהמינהל. אם לא היה גשר לא הייתי מקבל הרחבת תכנון של 1,000 דונם מהמינהל, ואוציא מכרז בעוד חודש, 813 יחידות דיור. הקמת הגשר אפשרה לי שיהיה מרכז מסחרי, עם שינוי יעד מאדמה חקלאית למבנה, של 20,000 מטר בנייה.

היו"ר מירי רגב:

מר יונס מרעי, אנחנו רוצים להתייחס לנושא איסוף הנשק ואיך ההנהגה הערבית עוזרת לנו מול המשטרה לטפל בזה.

יונס מרעי:

רק מילה אחרונה, אני מבקש ממך שתזמני ישיבת ועדה על תוכניות מתאר במגזר הערבי היום. הם רוצים תוכנית מתאר, הרחבת שטח שיפוט, אך אין להם כסף. אני עשיתי תוכנית מתאר ועשיתי את הכול.

היו"ר מירי רגב:

אתה מדבר על תוכנית מתאר מפורטת, על שיכון ובינוי, או על תוכנית המתאר של משרד הפנים?

יונס מרעי:

בפרדיס עשיתי את שתיהן. יש במגזר בעיה של כסף. כל ראש מועצה רוצה לקדם את הכפר, רוצה לעשות תוכניות. הוא משלם למהנדסים 100,000 שקל אך הם רוצים מיליון שקל. אין לו לשלם את היתר ולכן התוכנית נעזבת. אני מבקש ממך, תעזרי לנו מול שר הפנים, לכל המגזר הערבי, בדברים האלה.

מאזן גנאים אחראי על המגזר הערבי, הוא יושב-ראש ועדה ארצית למועצות. אנחנו בחרנו אותו. גברתי היושבת-ראש, אני מציע שתזמיני אותו לדבר. הוא מכיר את כל הבעיות שיש במגזר הערבי. אני מבקש שתיתני לו את זכות הדיבור.

היו"ר מירי רגב:

מאה אחוז. תודה רבה לך, תודה שהגעת. אני יודעת שעשית מאמץ גדול להגיע לכאן היום. תודה רבה. מאזן גנאים, הבמה שלך.

מאזן גנאים:

צהרים טובים לכולם. בשם חברי ראשי הרשויות אנחנו מודים לגברתי על המפגש הזה, מפגש חשוב, אפילו חשוב מאוד.

אמרתי שאלימות היא סרטן, סרטן ממאיר בגופה של כל חברה. אני לא מכיר חברה שלא רוצה לטפל בסרטן הזה.

נושא הסחר באמל"ח ונושא הסמים מדאיגים את כולנו. לכן אין לאף ראש רשות בעיה עם משטרת ישראל. אבל יש לנו הרגשה, למשל במקרה האחרון שאירע בכפר כנא, שלחלק ממשטרת ישראל יש יד קלה על ההדק. אבל בנושא הסחר באמל"ח, אני אומר לך, אני הראשון שמוכן להתגייס ולעזור למשטרת ישראל על מנת לאסוף את כל הנשק בחברה הערבית. אין אף חבר מבין אלה שיושבים סביב השולחן הזה שלא רוצה לעזור למשטרת ישראל לטפל בסרטן הזה שקוראים לו נשק בלתי חוקי, שיהיה ברור. אבל בואו נבדיל בין זה ובין ההרגשה שלמשטרת ישראל יש יד קלה על ההדק כשמדובר באזרחים מן החברה הערבית.

היו"ר מירי רגב:

אני חייבת בעניין הזה להגיב. אני אומרת לך חד וחלק, גם מפגישות שערכתי וגם מהסיורים שערכתי, התחושה שלכם אי אפשר לשנות אותה, ואני מקווה שגם המשטרה תגיב כאן בעניין הזה, אבל המשטרה בעיני פועלת בצורה אחראית מאוד. אני אומרת שוב, לפעמים אני חושבת שהיד שלה לא מספיק חותרת למגע במקומות מסוימים כדי להוריד את רף האלימות, זו אחת הטענות שלי כלפיה. אבל שוב, תיכף ניתן גם למשטרה לענות בעניין הזה. אני בהחלט חושבת ששיתוף הפעולה שלכם הוא לא רק באיסוף הנשק אלא גם בסיוע בחקירה. ראיתם מה אמרו לגבי הרצח של יוסף חאג' יחיא זיכרונו לברכה, מנהל בית-הספר המנוח, שהיה שם קושי גדול מאוד בטייבה להגיע לפיענוח הרצח כי אנשים מתוך המגזר פחדו לדבר ולא סייעו למשטרה. אמר הממ"ז: "חברים, תעזרו לנו, אנחנו רוצים לפענח את הרצח מהר ככל הניתן". אין עזרה מן המגזר. הם פוחדים מן העניין הזה וסותמים את הפיות.

חנא סוייד:

גברתי היושבת-ראש, דווקא במקרה הזה שמעתי שהיה בדיוק ההיפך, שלא היה אחד בטייבה שלא רצה לעזור בפיענוח הרצח. אולי בחרת כדוגמה את המקרה הלא נכון.

היו"ר מירי רגב:

זה מה שעלה בדיון. המשטרה אמרה את זה.

חנא סוייד:

אני זוכר.

היו"ר מירי רגב:

הרי למה זה עלה? נושא הדיון בישיבה הזאת עלה רק מעניין הזה, שהמשטרה אמרה: חברים, יש לנו בעיה במגזר הערבי, אנחנו לא מצליחים לפענח את המקרים במהירות שהיינו רוצים לעומת פיענוח בחברה היהודית. שאלנו אותם למה והם אמרו: אם ההנהגה הערבית היתה עוזרת לנו היינו מצליחים יותר בפיענוח. תיכף אנשי המשטרה כאן ידברו ויסבירו יותר היכן הבעיות.

הישיבה הזאת לא באה כדי ללחוץ ידיים ולעשות כיבודים. הישיבה הזאת באה כדי לקדם דברים. אין זה סוד, המצב מתוח בין החברה הערבית, חלק מן החברה הערבית, ובין החברה היהודית ואנחנו אחראים על זה כולנו וצריכים לחשוב איך אנחנו מורידים את המתח. יש דברים שאפשר לעשות באופן מיידי ויש דברים שייקחו קצת יותר זמן.

מאזן גנאים:

לכן אני רוצה להגיד לגברתי, לפני שבועיים נפגשנו עם השר לביטחון פנים במודיעין, אצל חיים ביבס. מספר הנרצחים בקרב החברה הערבית היה 11 בתוך פחות מ-3 שבועות.

היו"ר מירי רגב:

אתה לוקח בחשבון גם את הנשים שנרצחו ברמלה?

מאזן גנאים:

תיכף אגיד לך, תיכף אגיע לזה. לצערי למחרת בבוקר עלה מספר ההרוגים ל-13. נרצח אדם מחיפה, בעל קיוסק, ונרצח אדם ממג'ד אל כרום ששילם את המחיר. בסך הכול בחודש וחצי האחרונים שילמו את המחיר 13 אזרחי מדינת ישראל.

אני רוצה להגיד לך נתון מדאיג מאוד. בשנת 2012 נרצחו 68 אנשים, מתוכם 9 נשים. בשנת 2013 נרצחו 56 אנשים, מתוכם 15 נשים. בשנה הזאת עד היום, לצערי, עם כל הכאב, נרצחו 55 אנשים, ועוד לא סיימנו את השנה.

היו"ר מירי רגב:

אנחנו כבר בנובמבר, לקראת סוף השנה.

מאזן גנאים:

זה נתון מדויק. בנתונים האלה לצערי הצפון הוא המוביל יחסית לדרום ולמרכז. עם כל הכאב, הצפון מוביל במחיר הזה.

אני רוצה להגיד לגברתי, טוב שנשאל את עצמנו מדוע האנשים האלה הפכו להיות סוחרי סמים וסוחרי אמל"ח וכל הדברים האלה. לפי דעתי בשל שתי סיבות: עוני וחוסר תעסוקה. בסופו של דבר אם לא נטפל בעוני ולא נשיג מקום עבודה לכולם אז לצערי כולנו נשלם את המחיר.

פונים אלי אנשים צעירים ואומרים לי: תגיד לי, מה אני יכול לעשות בשעות הפנאי?

היו"ר מירי רגב:

בוודאי לא לזרוק אבנים.

מאזן גנאים:

לא זורקים אבנים. אף אחד לא מסכים שיזרקו אבנים.

היו"ר מירי רגב:

בוודאי לא לזרוק אבנים, אתה יודע.

מאזן גנאים:

גברתי, אני רוצה להגיד לך, אף אחד לא מצדיק יידוי אבנים. אבל מצד שני, בואו נטפל בשורש הבעיה. אותו צעיר לא ישן וחלם וקם בבוקר ואמר "אני רוצה לזרוק אבנים", אלא פשוט מאוד צריך להבין את התסכול שיש בתוך אותו צעיר. יש לנו משפט בערבית שאומר: "אם העוני נכנס מהדלת האהבה יוצאת מן החלון". לכן אם לא נטפל בבעיית העוני ולא נשיג מקומות עבודה לאותם אנשים, לצערי מספר סוחרי האמל"ח ילך ויגדל ואף אחד מאתנו לא רוצה לראות את זה.

היו"ר מירי רגב:

בקרב נשים במגזר הערבי יש גידול בהיקף התעסוקה. נכון?

מאזן גנאים:

יש גידול, אבל זה לא מספיק. 14% מקרב הגברים מובטלים ו-78% מקרב הנשים אין להן מקומות עבודה.

האקדמאים הם בסופו של דבר אלה שיובילו אותנו כחברה, אבל כשאת רואה היום 14,000 מורים ומורות שאין להם תעסוקה, את רואה אלפי אקדמאים שלא מצליחים לשלב אותם בחברות או במשרדי ממשלה אז אלה שבסופו של דבר צריכים להוביל את הצעירים לדרך חדשה, אבל שהם בעצמם מובטלים ויושבים בבית בחיבוק ידיים, מה הם יסבירו? כראש רשות, שהאמינו בי שאני יכול לחולל שינוי בקדנציה שנייה ומסתכלים לי בעיניים, האמיני לי, אין לי תשובות. אין, לא חוללתי את השינוי לאותו צעיר.

מצד אחד, אני רוצה להגיד לך, אף אחד מן ההנהגה הערבית לא רוצה באמת לזרוק בקבוק תבערה, או אבנים או לגרום לחסימת כבישים. אנחנו אלה שעומדים בחזית. אבל מצד שני, אני חושב שטוב שתרדו לרחוב ותרגישו מה הבעיה, מה המצוקות, ויש הרבה לחץ, הרבה מצוקות והרבה כאב.

במקרה האחרון שאירע בכפר כנא שפכו שמן למדורה. עם כל הכאב בדברים שאני אומר, באו והוסיפו שמן למדורה.

לכן אני מבקש מכבודך, המפגש הזה חשוב אבל צריכה להיות המשכיות למפגש הזה. אף אחד לא נגד משטרת ישראל. כל אחד רוצה להושיט יד ולעזור למשטרת ישראל על מנת לאסוף את כל הנשק הלא חוקי. תודה.

היו"ר מירי רגב:

תודה רבה. אתייחס לחלק מן הדברים שאמרת, כי באמת דיברת מדם לבך, על עניין העוני ועניין התעסוקה ועניין החשיבות של ההנהגה. אין לי ספק שצריך לפתור את הבעיות האלה, ובכלל את התסכול בקרב צעירים. אבל אני אומרת לך שאם ההנהגה הערבית – ויש לך פרטנרים, גם בממשלה הזאת, יש לך פרטנרים, וגם בליכוד יש לך פרטנרים – היתה באיזה מקום- - -

עפו אגבאריה:

מה זה שייך לליכוד? לא הבנתי. רק בליכוד יש פרטנרים? את מייצגת את הליכוד או את הממשלה?

היו"ר מירי רגב:

יש לך פרטנרים בממשלה הזאת, וגם בליכוד. אני אומרת לך חד וחלק, אילו היינו רואים בחלק מן המקרים את ההנהגה הערבית – ואני אומרת את זה לך – אם היתה כאן רצינות יותר גדולה של ההנהגה הערבית, ולא של חלק מן ההנהגה הערבית הבודדת- - -

מסעוד גנאים:

חברי הכנסת הם חלק מהם?

היו"ר מירי רגב:

לא. כרגע אני מדברת על ראשי הרשויות המקומיות.

מסעוד גנאים:

אני שואל שאלה עניינית. חברי הכנסת הם לא הנהגה?

היו"ר מירי רגב:

אם היו לוקחים חלק מן הבעיות המהותיות שיש כרגע בתוך המגזר מול החברה היהודית אני חושבת שהיינו יכולים להיות במקום אחר. שוב, אני לא מטילה את זה רק עליכם או רק עלינו. זה מהלך שצריך לעשות. אבל המהלך הזה של אמון צריך להיות משני הצדדים לשני הצדדים. לצערי, משום שלא ראינו בחלק מן המקרים את ההנהגה הערבית – אני לא מדברת על חברי הכנסת, אני מדברת עליכם, על ראשי הערים הנבחרים על-ידי הציבור שמצפה מכם שתדאגו לרווחתו, לפרנסתו, לחינוכו, לתעסוקתו – אם ההנהגה הערבית היתה יוצאת ואומרת: חברים, במדינה הזאת צריך לחיות ביחד בשיתוף פעולה וצריך לעשות את הדברים אחרת, אני אומרת לך שהייתם מקבלים הרבה יותר תמיכה והבנה גם מהממסד.

אבל אני אומרת שוב, זה דיון ראשון. בגלל שאמרת את הפתיח הזה הייתי חייבת להגיב עליו.

פואד עווד:

אני חייב להגיב על דבריך. אני ראש המועצה המקומית מזרעה. אני מכהן בתפקיד שנה. כבר שנה אני מבקש לפגוע חלק מן השרים. הם קובעים פגישות ומבטלים אותן. אם ראש רשות מקומית לא מצליח לפגוש שר במדינת ישראל כדי לפתור את בעיות היישוב שלו אז הבעיה מתחילה ונגמרת בממסד ולא בראשי הרשויות המקומיות. אם יש לנו פער תהומי – היישוב שלי סמוך לנהריה. כאשר את יוצאת מנהריה ונכנסת למזרעה זה בדיוק כאילו את נכנסת לשטחים. אין מבנה ציבור אחד בישוב מזרעה. השר אורי אריאל קיבל עשרות מכתבים אך הוא לא מוכן להיפגש עם ראשי רשויות מקומיות.

היו"ר מירי רגב:

אני לא יודעת למה אתה אומר שהוא לא מוכן. בשבוע שעבר ביקרתי בפרדיס.

קריאה:

אבל פרדיס היא עולם אחר כנראה.

היו"ר מירי רגב:

ביקרתי בפרדיס בשבוע שעבר. אמרו לי שאין שם מבני ציבור. התקשרתי בטלפון למנכ"ל משרד הבינוי ואמרתי לו: אני נמצאת בפרדיס, צריך לתת עכשיו טיפול ממוקד בכמה בעיות. אמר לי: יטופל. אני לא יודעת על מה אתה מדבר. אני אומרת שוב, שלא נשב פה בתמימות. יש כאן פערים גדולים בהבנה איך ניתן לחיות ביחד במדינה הזאת.

עפו אגבאריה:

אבל את מיתממת. האם יש אותן תשתיות בזכרון יעקב ובפרדיס?

היו"ר מירי רגב:

אי אפשר לבוא בטענות לממסד בלי שקודם כול אומרים מה אנחנו מחויבים למדינה הזאת. כשמתאמצים ביחד ועובדים ביחד הדברים נראים אחרת. אני לא רוצה לפתוח את זה. גם ביקשתם לא להעלות כמה סוגיות, שהן בעיני מאוד קריטיות להמשך הדיאלוג. לא אעלה את הדברים כי הבטחתי למאזן גנאים ולאחרים שלא אעלה אותם. אנחנו נקים צוות מצומצם יותר כדי לראות איך אנחנו מובילים את הסוגיות האלה.

אני אומרת לכם שוב, זה לא יכול להיפתר באמירה כזאת או אחרת. צריך להבין, צריכה להבין ההנהגה הערבית, בדיוק כמו ההנהגה היהודית, שיש כאן חברה ישראלית שצריכה ללמוד לחיות ביחד, ערבים ויהודים כאחד, שיש חוק ואף אחד לא מעל החוק ושצריך לעבוד ביחד, לגרום לכך שכל אזרח במדינה הזאת, יהודי וערבי כאחד, יחיה כאן בשלום ובכבוד.

איך עושים את זה? צריך לעשות את זה ביחד. שוב, זה לא קל, זה לא פשוט. יש חוסר אמון משני הצדדים לשני הצדדים. צריך לקרב את האמון. אני אומרת לך שוב, אפשר לקרב את האמון, אפשר לעשות את זה. אני מקווה שנצליח בדרך הזאת, היום במפגש הראשון לעשות את זה, גם לטפל בבעיה המערכתית וגם לטפל באותן נקודות שצריך לפתור אותן, כפי שאתה אומר פה אצלך פואד עווד, שאני לא מכירה את הבעיות אצלך כי גם לא ביקרתי אצלך וגם לא שמעתי על בעיות אצלך, אבל אפשר לקדם את הדברים.

אני רוצה לעבור לנציג הבא שביקש לדבר, אריק ברמי מטייבה. חברי הכנסת, ביקשתם לדבר אחרי המוזמנים. אפשר להתחיל לשלב. אריק ברמי ולאחר מכך אתחיל לשלב חברי כנסת.

משום שאנחנו רוצים להגיב על דברי המשטרה ואני רוצה לשמוע את מה שהמשטרה רוצה להגיד נעשה סבב קצר, לאחר מכן נעבור למשטרה, יגיבו אנשי המשטרה, יגידו את עמדתם לגבי איסוף הנשק הבלתי חוקי, לגבי החקירות ומידע כזה או אחר על חקירות רצח ועל אירועי סמים, מן הסוג שהצגתם פה, ואז נוכל להגיב גם לדברי המשטרה לאחר שהם יציגו אותם. רשות הדיבור לאריק ברמי ואחר-כך ראשון הדוברים מבין חברי הכנסת יהיה חנא סוייד.

אריק ברמי:

קודם כול, אני מודה לך על הישיבה הזאת. אני חושב שהיא חשובה מאוד. אולי זה מסמן איזו תפנית. אני מרגיש שלא מתייחסים לישוב שלי לפחות כפי שמתייחסים לישוב שלידי, כוכב יאיר למשל. אציג דוגמאות. השבוע היה צריך לבוא אלי מנהל מחוז מאחד המשרדים הממשלתיים. יום לפני כן הוא הודיע לי שהוא לא יגיע. שאלתי אותו למה הוא לא יגיע והוא אמר לי: קיבלתי הנחיה מהקב"ט לא להיכנס אליכם לטייבה כי יורים ואנחנו מפחדים. אמרתי לו: תגיד, אתה- - -

היו"ר מירי רגב:

מי אמר שהוא מפחד?

אריק ברמי:

אותו אחד. הוא אמר לי: זו ההנחיה של הקב"ט. מדובר על מנהל המחוז של המשרד להגנת הסביבה. אלה המילים. נראה לי לא הגיוני לבוא לכאן ולערוך ישיבות על איך שמתייחסים, ופה מנהל מחוז שם אותנו כאילו בכלל אנחנו לא מדינת ישראל, כאילו אנחנו בכלל אני לא יודע איפה. זה קטע אחד שמפריע לי מאוד-מאוד.

קטע שני שגם אספר עליו היום, לפני 4-5 ימים היתה איזו תגרה בין שתי משפחות בטייבה. משפחה אחת עם ארוס החליטה לבטל את האירוסין. אנשי המשפחה של הארוסה שביטלו לה את האירוסין עלו על אוטו רעולי פנים עם 4 קלצ'ניקובים וירו אל תוך הבית. המשפחה שספגה את היריות יצאה החוצה, עלתה על הגג וירתה חזרה. מי התעסק בזה? מי התערב בכלל שם? אף אחד. אף אחד. למה? זה לא אצלנו? זה לא כאן? זה לא פה?

קודם כול, אנחנו צריכים לשנות את התפיסה. לפני שאנחנו עורכים כל מיני דיונים אנחנו צריכים לשנות את התפיסה אצלנו באוכלוסייה היהודית, איך אנחנו מתייחסים לישובים האלה.

אגיד לך עוד דבר אחד, ובזה אסיים. היו הפגנות השבוע ובשבוע שעבר. בהפגנות האלה השתתפו עשרות שב"חים, שוהים בלתי חוקיים, עשרות. מה כתוב בעיתונים? שתושבי טייבה יצאו להפגין. למה? קודם כול תעצרו את מי שהיו שם, הם שב"חים, ותוציאו אותם. למה "להלביש" את הכול על תושבי טייבה?

היו"ר מירי רגב:

זה גם מה שאמרת לי אצלך.

אריק ברמי:

פה לוקחים את העיר טייבה ומשרישים בה את הסטיגמה. אומרים: אתם עיר של פשע, עיר של רצח, אתם כאלה. הנה עוד פעם, והנה עוד פעם. זה לא נכון.

דבר אחרון, אם רוצים להילחם בנשק הבלתי חוקי שנמצא בישובים האלה, ויש נשק בלתי חוקי בכל הישובים, אי אפשר בדיבורים להוציא אותו. צריך לעשות פעולה בשביל לקחת את הנשק הזה. אפילו שתי מכוניות כאלה כאשר אנשים ירו אחד על השני, אם היו נכנסים היו לוקחים את הנשק הזה. אבל לא, הכול בפאתי העיר כדי לא לעשות, אבל עושים בדיוק את ההיפך. אני חושב שפה אנחנו צריכים לעשות עבודה.

קריאה:

הוא אומר את זה, והוא יהודי ולא ערבי.

היו"ר מירי רגב:

ברור. גם אני יהודייה. תודה רבה.

טלב אבו עראר:

העדות שלו כשרה. הוא גם לא חבר כנסת...

חנא סוייד:

אפשר להגיד שהוא מסתערב...

היו"ר מירי רגב:

חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה.

חנא סוייד:

גברתי, קודם כול אני רוצה לברך אותך על קיום הדיון הזה. אני חושב שזו יוזמה נכונה, במקום הנכון, בזמן הנכון. עצם הקמת ועדת המשנה – זה גם אמירה חשובה מאוד.

אני רוצה מאוד לקוות שבישיבה הזאת אנחנו נשמע בעיקר את האנשים בשטח שמתמודדים יום-יום עם התופעות של אלימות, בעיקר ראשי הערים. הגיעו לכאן ראשי ערים, חלק מהם ממקומות מוכי אלימות וחלק מהם ממקומות כמו באדן באדן בגרמניה שאין להם ולא כלום עם אלימות. זה בעצם מראה שלאנשים אכפת ושהם רוצים בסופו של דבר חברה נקייה ולא אלימה.

צריך להדגיש כאן, שלא יהיו סטיגמות. נכון, יש אלימות בישובים הערביים, אבל אני בטוח ש-95% מהציבור הערבי, מהאוכלוסייה הערבית, רוצים שלום, רוצים לחיות בשלווה. אנחנו מדברים על מיעוט קטן, נכון, לצערי הרב עם הנשק שבידו, ושהמשטרה לא דואגת מספיק על מנת לאסוף אותו. הם בעצם גורמים לאווירה עכורה בכל הישובים.

אני מקווה מאוד, כפי שאמרתי, אני רוצה שבעיקר ראשי הערים ידברו, אבל עוד פעם אני מדגיש את החשיבות שכאן יתקבלו החלטות ושהמשטרה תדאג- - -

היו"ר מירי רגב:

איזה סוג של החלטות אתה מצפה שיתקבלו כאן?

חנא סוייד:

אני לא יודע. אלה לא החלטות אופרטיביות.

היו"ר מירי רגב:

מה אתה מצפה מהוועדה?

חנא סוייד:

אני משאיר לראשי הערים שבעצם ייעצו לנו מה הדרכים הנכונות לטפל בעניין הזה.

אני רוצה לציין כאן עובדה. אני שם את זה על השולחן באופן הכי ברור והכי ישר שניתן. יש הנחת עבודה בקרב הציבור הערבי שהמשטרה יודעת על כל רובה, על כל אקדח שישנו בקרב הציבור, אך המשטרה לא עושה כלום על מנת לאסוף את כלי הנשק. זו הנחת העבודה.

היו"ר מירי רגב:

זו הנחת העבודה. תיכף נציגי המשטרה ישיבו עליה.

חנא סוייד:

כל מי שיגיד לך דבר אחר לא אומר אמת.

ודבר אחרון, אמר כאן ראש מועצת פרדיס ואמר גם ראש עיריית סח'נין שיש גורמים להתפשטות האלימות בקרב האוכלוסייה הערבית. צעיר ומשפחה שאין להם איפה לגור בכבוד, שלא יכולים לבנות את הבית שלהם ואין להם מקום עבודה ובוודאי הם לא יכולים לבלות, הפתרון שלהם, ה-default שלהם הוא אלימות. את יושבת במקום שיש לו השלכה על נושא התכנון ועל נושאים של דיור נאות ודיור בר-השגה. בוודאי צריך "לתת גז" גם שם כי אלה כלים שלובים. אם אנחנו מורידים את המצוקה כאן אז מורידים גם את האלימות כאן.

היו"ר מירי רגב:

תודה רבה. ראש מועצת ג'יסר א-זרקא נמצא פה? לא הגיע. עבאס תיתי, בבקשה.

עבאס תיתי:

שלום לכולם. אני מברך על המפגש הזה. אני עומד בראש אחד הכפרים שבתקופה האחרונה, ב-7 השנים האחרונות היו בו 14 נרצחים. המוזר מכול הוא שעד היום מי שנרצח כבר עבר לעולם הבא אבל כל הרוצחים מסתובבים חופשי. שמעתי מהזקנים שבקום המדינה מי שהיו חושדים שיש לו נשק, מרוב הלחץ והרצון שהנשק הזה לא יישאר בידו היה אפילו קונה לו נשק מאיזה מקום על מנת לתת למשטרה, מרוב הלחץ שהיה מופעל עליו, על מנת שירדו ממנו. היום הדברים קורים ההיפך. צעירים רבים, אפילו בתוך הכפר, רוכשים נשק. היה אצלנו מקרה של מישהו שנסע ברכב. שאלתי אותו: מה אתה עושה? זה היה בחצר אצלי בתוך הכפר. הוא אמר: מי שרוצה באמת להפריע לי אני מפריע לו. הוא אמר את זה ישירות. אז הלכתי למשטרה, הוא נעצר ליומיים ואחר-כך שוחרר. יש הרבה דברים מדאיגים.

עפו אגבאריה:

שוחרר בשל חוסר ראיות, למרות שהיה עם נשק ביד.

היו"ר מירי רגב:

זה גם עניין של הפרקליטות ובית-המשפט.

עבאס תיתי:

לאחרונה הקימו אצלנו יחידה בשם "אורגן" שעובדת על הנושא הזה. יש שיפור, אבל לא משמעותי. צריך ללחוץ, צריך לעשות כל מה שניתן על מנת שיהיה באמת- - -

היו"ר מירי רגב:

מה אתה מציע? מה אתה מציע לוועדה לסכם בשלב הזה בעניין איסוף נשק בלתי חוקי מהישובים הערביים?

עבאס תיתי:

אני מציע, אם תהיה ירייה אחת בתוך הכפר, באזור שבו היתה הירייה להפוך את הכפר על מנת להוציא את הנשק. אני אומר את זה ואני עומד על מה שאני אומר. אם זה יקרה פעם, פעמיים, תאמיני לי, הכול יירגע. צריך שהמשטרה תיכנס לאנשים המופרעים ותעשה כל מאמץ על מנת לתת לנו, לאנשים הטובים, לחיות בשקט. תודה רבה.

היו"ר מירי רגב:

תודה רבה לך. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

דב חנין:

תודה, גברתי יושבת-ראש הוועדה. מכובדי ראשי הערים וראשי המועצות המקומיות, ברוכים הבאים.

גברתי יושבת-הראש, אני חושב שעוד לפני שהתחיל הדיון בוועדה הזאת יכולת לראות כאן מסביב לשולחן התייצבות מרשימה מאוד, גם של נציגי האוכלוסייה הערבית בכנסת מהמפלגות השונות, גם של ראשי האוכלוסייה הערבית, ראשי עיריות ומועצות מקומיות. בעצם הישיבה הזאת, אני רוצה להזכיר, באה בעקבות, כפי שהזכרת, הביקור שלנו בטייבה, שבו אמרת: אני מוכנה לגייס את ועדת הפנים למלחמה נגד הנשק הבלתי חוקי בציבור הערבי, אבל אני רוצה לראות את הנהגת האוכלוסייה הערבית מתייצבת ואומרת "אנחנו מוכנים ומתייצבים והולכים ביחד כדי להתמודד עם התופעה הזאת". אז הדבר הזה קורה. הדבר הזה קורה באופן ברור וחד-משמעי. הנהגת האוכלוסייה הערבית, הוועד הארצי של ראשי הרשויות המקומיות, חברי הכנסת, המפלגות השונות, הכוחות הפוליטיים השונים – כולם מתייצבים באמירה ברורה וחד-משמעית: הציבור הערבי לא רוצה נשק. הוא לא רוצה נשק. זו האמירה הברורה. והאמירה הזאת בעצם מטילה את האחריות על המדינה כי הציבור לא רוצה נשק. השאלה היא האם גם המדינה לא רוצה שיהיה נשק בציבור. אני מעלה את השאלה הזו, אני יודע שהשאלה נשמעת מוזר, אבל אני חייב להעלות את השאלה הזאת במלוא חומרתה.

אנחנו מדברים על ריכוזי נשק בהיקפים גדולים. ראיתי את הסרטון מטייבה, מר ברמי. זה באמת סרטון לא יאומן. יוצאים אנשים מאיזה כלי רכב עם קלצ'ניקובים, אנשים אחרים עולים על הגג ויורים עליהם גם בקלצ'ניקובים. אני שואל את עצמי: בכלל כך נראה ישוב שאזרחים גרים בו?

יונס מרעי:

גם בפרדיס אותו דבר. לא רק בטייבה.

דב חנין:

זה לא יכול להיות, לא יכולים להיות דברים כאלה.

אני מתקשה להאמין שאין מה לעשות. קודם כול, אני רואה את הסרט. הרי האנשים הוסרטו, יש צילומים. זה לא שאנחנו מדברים על סיפורים שאולי קרו ואולי לא קרו. יש צילומים. האם האנשים האלה שירו בקלצ'ניקובים אחד על השני נמצאים כולם במעצר? אני שואל. אם הם לא נמצאים במעצר, אם האנשים האלה שירו בקלצ'ניקובים לא נמצאים במעצר מישהו צריך לתת הסברים איך הדבר הזה קורה.

אני רוצה לשאול שאלה נוספת, ובכוונה אני מחדד את השאלות. כאשר בציבור הערבי – זה קורה מעט מאוד אבל מידי פעם קורה – יש איזו התארגנות כדי לעשות משהו בתחום הביטחוני – זה נדיר אבל זה קורה – כל אימת שזה קורה מספיק ש-3 צעירים יושבים ביחד, עוד לפני שהספיקו לעשות משהו הם כבר נמצאים במעצר כי יש שירותי ביטחון ויש כל מיני גורמים שמטפלים ונלחמים ועושים ועוד לפני שהם הספיקו אפילו לעשות משהו הם כבר נמצאים במעצר. איך זה מדינת ישראל, שיודעת בצורה כל-כך אפקטיבית למנוע עוד מראש לפני שקרה משהו דברים בתחום הביטחוני, איך היא לא יודעת למנוע דברים שנוגעים בתחום הביטחוני של ביטחון האנשים, האזרחים שחיים בישובים האלה? איך יכול להיות שלא מונעים את זה?

אני רוצה להעלות עוד שאלה. חתונות, אירועים פומביים, לא איזה אירוע שיושבים 3 אנשים בשקט ואף אחד לא יודע, מאות אנשים נמצאים ומגיע אדם ויורה באוויר. זה לא דבר נדיר, יוצא דופן, שקורה פעם בשנתיים. זה קורה.

יפעת קריב:

זו תופעה יומיומית כל-כך.

דב חנין:

איפה? למה? לא יודעים? לא יכולים למצוא את האדם?

חנא סוייד:

זה גם נשק חוקי.

יונס מרעי:

בנשק החוקי הם מפחדים לירות.

דב חנין:

הדברים האלה מעוררים- - -

היו"ר מירי רגב:

מה אתה מציע?

דב חנין:

אני מייד מגיע להצעות.

יפעת קריב:

דב חנין, למה אתה מגיע לאמירה הזאת? אמרת לפני רגע שהרחוב הערבי לא רוצה נשק.

דב חנין:

אני מסתכל על האולם הזה- - -

עפו אגבאריה:

כולם אומרים את זה, גם חברי הכנסת, גם ראשי החמולות.

יפעת קריב:

שמעתי שיש בתי מלאכה שמכינים נשק בישובים ערביים.

דב חנין:

אני לא אומר שאין עבריינים.

עפו אגבאריה:

הם לא צריכים להכין נשק. מביאים להם את זה מהמשטרה ומהצבא.

דב חנין:

יפעת קריב, השאלה שלך חשובה והתשובה נמצאת פה באולם הזה. כשאת רואה את הנציגות המרשימה של כל הזרמים, כל הכוחות, כל הרשויות המקומיות – צפון, דרום, מרכז – כולם באים לכאן ואומרים: לא רוצים נשק, אנחנו רוצים לשתף פעולה בעניין הזה.

לכן אני אומר, משהו פה לא עובד באופן עמוק ואת הדבר הזה אפשר לשנות וצריך לשנות.

עכשיו אני מגיע לשאלה מה צריך לעשות. צריך לעשות שני דברים. דבר ראשון, במישור המיידי. קראנו פעמים רבות – אני שמח שנמצאת פה נציגת השר לביטחון פנים – למשרד לביטחון פנים ליזום מהלך ביחד עם ראשי האוכלוסייה הערבית, עם ראשי המועצות המקומיות, של איסוף נשק שיטתי מכל הישובים הערביים.

אגב, מה זה כמויות הנשק החוקי? אנחנו מדברים על נשק לא חוקי, אבל למה צריך כל-כך הרבה נשק חוקי? מה קרה? למה צריך כל-כך הרבה נשק? למה הישובים האלה רוויים בנשק? כשאני מדבר על נשק אתם חושבים שאני מדבר רק על אקדחים. קלצ'ניקובים הם טילים. טיל לאו בבית? איפה נשמע כדבר הזה?

לכן חייב להתחיל מבצע ארצי שייעשה ביחד עם ראשי הרשויות המקומיות, ביחד עם מנהיגי הציבור, ביחד עם חברי הכנסת, ביחד עם המכובדים בישובים, עם ראשי המשפחות, לצאת ביחד למבצע שעובר ישוב-ישוב ומנקה את הישובים מנשק, כולל הסברה, כולל פעילות חינוכית, כולל כל הדברים האלה. זה בטווח המיידי והממוקד.

בטווח הרוחבי, גברתי, אני מסכים מאוד לדבריו של מאזן גנאים, יושב-ראש הוועד הארצי של ראשי הרשויות המקומיות הערביות. יש פה בעיות רוחב שחייבים להתחיל לטפל בהם: עוני, אבטלה, צעירים שמסתובבים ברחוב בלי מעש.

חנא סוייד:

דיור, חיבורי חשמל לבתים.

דב חנין:

דיור, היעדר תעסוקה, חיבורי חשמל.

יש איזו תזה – ובזה אני מסיים – של ראש עיריית ניו-יורק לשעבר ג'וליאני, תזת החלונות השבורים. הוא אמר: אם החלונות שבורים ברחוב אז אנשים ברחוב הזה יתחילו להתפרע.

כשאתה מסתכל על הישוב הערבי, שביוב זורם ברחוב, שלאנשים אין פתרונות, שלנערים אין מה לעשות בחיים שלהם, שיש אבטלה, אז הכול נראה אזור של- - -

היו"ר מירי רגב:

זה קורה לא רק שם אלא גם בהרבה מאוד מקומות אחרים. גם בקרב היהודים יש אבטלה.

דב חנין:

רע מאוד.

מסעוד גנאים:

אבל יש עובדות על השיעור הגבוה של שימוש בנשק בישובים הערביים.

עפו אגבאריה:

יש עובדות על כך שאין מה לעשות בישובים, אין מועדונים ואין חוגים. את מתייחסת רק לעניין האבטלה אבל זה לא רק עניין האבטלה.

היו"ר מירי רגב:

אני מקבלת את כל מה שאמרת, רק שגם במגזר היהודי יש כאלה ולא זורקים אבנים.

דב חנין:

גברתי יושבת-הראש, רמת המצוקה בישובים הערביים קיצונית. לכן המצב הוא שבהרבה מאוד ישובים – ואמר כאן בצדק חבר הכנסת סוייד קודם: יש ישובים ערבים שנראים אחרת לגמרי. בואו ננסה לחשוב למה הם נראים אחרת. כי הישוב הוא יותר מטופח, הוא יותר מסודר.

חנא סוייד:

יש קורלציה עם המצב הסוציו-אקונומי.

דב חנין:

בדיוק. לכן אני אומר, הקורלציה הזאת מוכחת.

לכן ברמה המעשית יש המון מה לעשות. להבדיל מנושאים אחרים, את רואה פה מסביב לשולחן הזה המון-המון נכונות לעשות את הדברים ביחד. תודה.

היו"ר מירי רגב:

תודה רבה לך. אנחנו עוברים לחוסיין אלהייב, ראש מועצת טובא זנגריה, בבקשה.

חוסיין אלהייב:

גברתי היושבת-ראש, תודה רבה שהואלת והזמנת אותנו לישיבה הזאת. אני מודה גם לחברי הכנסת שנמצאים כאן ומעניין אותם מה שמתרחש היום במגזר הערבי. המציאות מאוד-מאוד קשה.

שמתי לב שהערת בהערת ביניים לחבר הכנסת דב חנין ואמרת לו שגם במגזר היהודי יש אבטלה. נכון שבמגזר היהודי יש אבטלה אבל היא לא גואה ובמקביל יש מקומות בילוי, יש חינוך בלתי פורמלי, יש מגרשי כדורסל וכדורעף, יש מה לעשות אחרי הצהרים. שעות הפנאי במגזר הערבי – זה סיבה מאוד גדולה להתפרעויות וגם האבטלה הגואה במגזר תורמת להגדלת הלחץ. אבטלה וחוסר מקומות תעסוקה, והאקדמאים הערבים שאין להם מקומות תעסוקה.

אני חושב שמה שקרה לאחרונה, למרות שאנחנו לא מצדיקים את הנער שבא לרכב המשטרתי עם סכין, אני לא מצדיק את זה, אבל במקביל השוטר שירה, מה שראינו, אני לא יודע אם זה נכון או לא, הוא ירה. קודם כול צריך לירות באוויר. יש הנחיות גם בצבא וגם במשטרה. אילו היו אומרים מפקד המחוז או השר לביטחון פנים שהשוטר הזה יושעה עד הודעה חדשה, עד לבירור, אני חושב שלא היינו רואים מה שהתרחש במגזר הערבי.

היו"ר מירי רגב:

אני חייבת פה להגן על השוטרים. בא מישהו עם סכין כזו לא סתם. זה לא מקובל עלי.

קריאות:

- - -

דב חנין:

אבל לפי הסרט יורים בו כאשר הוא בורח. זאת היתה הבעיה.

חוסיין אלהייב:

אמרתי שאני לא מצדיק את הנער.

עפו אגבאריה:

בסוף התברר שזה לא היה סכין. גם המשטרה לא מצאה סכין.

חוסיין אלהייב:

אני לא מצדיק את זה אבל במקביל- - -

היו"ר מירי רגב:

הכול נמצא בבדיקה עכשיו במח"ש.

חוסיין אלהייב:

אני חושב שאם אנחנו נשב ונדון היום בוועדה הזו, והואלת בטובך להזמין אותנו – ב"זבנג וגמרנו" זה לא ייגמר.

היו"ר מירי רגב:

ברור לי לחלוטין שב"זבנג וגמרנו" זה לא ייגמר.

חוסיין אלהייב:

מהישיבה הזאת צריך לצאת עם ועדה מצומצמת מטעמך שתפקידה לטפל במיגור הבעיות במגזר הערבי. אצלי בטובא זנגריה, ישוב בדואי ערבי, ממטולה ועד בית-שאן רק אנחנו נמצאים שם בצפון, האמיני לי, אם אופניים נגנבות מקצרין ברמת הגולן או ממטולה, בגלל הסטיגמה אומרים שמי שגנב אותם הוא בוודאי מטובא זנגריה. לכן אני חושב שצריך לשנות גם את הסטיגמה.

אני מודע לכך שעד האירוע של כפר כנא היתה הידברות טובה מאוד עם המשרד לביטחון פנים, עם המש"קים המקומיים. אנחנו נבחרנו כנציגי ציבור והאמיני לי שגם אנחנו נמצאים בחזית. אנחנו לפעמים מגנים על המשטרה. אנחנו בין הפטיש והסדן.

לכן חשוב מאוד – אמר ראש מועצת מזרעה: כאשר אני פונה לשר כזה או אחר אין היענות. אני חושב שהגיע הזמן, וזה המבחן הדמוקרטי האמיתי למדינת ישראל, מדינה דמוקרטית שנמצאת במזרח התיכון, המבחן האמיתי לדמוקרטיה הישראלית הוא ליצור שוויון עם אזרחיה הערביים.

היו"ר מירי רגב:

אתה יודע, שוויון זה בכול.

חוסיין אלהייב:

בוודאי.

היו"ר מירי רגב:

צבא, שירות אזרחי, נאמנות למדינה. שוויון זה הכול. שוויון זה שוויון.

עפו אגבאריה:

גם בבריאות וחינוך. למה לא הזכרת את זה?

היו"ר מירי רגב:

אמרתי ששוויון הוא בכול, בחובות ובזכויות.

עפו אגבאריה:

- - -

חוסיין אלהייב:

תעזבו פוליטיקה עכשיו.

היו"ר מירי רגב:

חוסיין אלהייב, אתה מבין את הבעיה? אם אתה היית בכנסת היינו יכולים להידבר יותר.

חוסיין אלהייב:

הרבה נערים ונערות במגזר הלא יהודי היום, למרות התנגדויות כאלה ואחרות, נמצאים בשירות אזרחי. אני אחד האנשים שמאמין, על-פי השקפת עולמי שירות אזרחי הוא לטובת האוכלוסייה, הוא לא נגד האוכלוסייה.

היו"ר מירי רגב:

יישר כוח.

מסעוד גנאים:

עכשיו עשית לה את היום.

היו"ר מירי רגב:

הוא עשה לי את היום, ותאמין לי שהוא עשה לו גם את השנה כי מרגע זה אני לוקחת אותו כפרויקט. אני לוקחת אנשים כאלה כפרויקט. מי שנאמן, מי שעובד, מי שמוכן- - -

חוסיין אלהייב:

כולם נאמנים.

היו"ר מירי רגב:

מי שמוכן לתרום המדינה הזאת אני אלך ואדאג שהישוב שלו יקבל יותר. למה? ככה. אני לוקחת אותו כפרויקט.

חוסיין אלהייב:

זכיתי לתוכנית "עיר ללא אלימות" וכאשר ביקשתי קיבלתי. היום הם עושים עבודה טובה. אבל במקביל – מי שלא עושה שירות לאומי או מי שלא עושה צבא הוא עובד בניין גם בחצור הגלילית וגם בתל-אביב, בפתח-תקווה ובבאר-שבע. מי שלא עושה צבא גם בונה את המדינה.

לכן, היחס למיעוט הערבי – זו הדמוקרטיה האמיתית של מדינת ישראל ושל הממשלה.

היו"ר מירי רגב:

אני בעד.

חוסיין אלהייב:

לכן אני חושב שצריכה להיות המשכיות. אנחנו רוצים לחיות ביחד. אין לנו מדינה אחרת. מי שעושה את הרעש במדינה הזו הם הגורמים הקיצוניים משני הצדדים, גם הקיצוניים שלנו וגם שלכם, גם הדאעש היהודי וגם הדאעש הערבי. צריך למגר אותם ולצאת לדרך.

היו"ר מירי רגב:

חוסיין אלהייב, אני לוקחת את כל האמירות שלך וחותמת עליהן עכשיו, לוחצת יד וחותמת עליהן.

חמד עמאר:

תיזהרי לא לחתום.

היו"ר מירי רגב:

בעד הדמוקרטיה, שזה זכויות הרוב והמיעוט, בעד שוויון, הכול.

חבר הכנסת טלב אבו עראר בבקשה ולאחר מכן מחמוד עאסי.

טלב אבו עראר:

אני רוצה להתחיל במשפט שבו סיים חברי הבדואי מהצפון, שהוא בעד השירות האזרחי. אני בדואי שגר בנגב ואני נגד השירות האזרחי, שיהיה ברור.

היו"ר מירי רגב:

זה ברור, אני יודעת מה תפקיד חברי הכנסת הערבים בכנסת.

טלב אבו עראר:

תעשי לי טובה, אני רוצה להגיד כמה משפטים ברצף.

היו"ר מירי רגב:

בבקשה.

טלב אבו עראר:

אנחנו יושבים כאן כדי לדון ולהתמקד בנושא אחד, שהוא איסוף הנשק הבלתי חוקי. אני הייתי גם בעד איסוף הנשק החוקי. אני לא רוצה שיישאר ערבי עם נשק, חוקי או בלתי חוקי, כולל המשת"פים וכולל גם החיילים שחוזרים לבתיהם עם נשקים. הרי זה מסוכן לכולנו. כאשר נפגע הביטחון האישי בראש ובראשונה זה פוגע בביטחון המדינה כולה. לכן אנחנו בחברה הערבית איבדנו את הביטחון האישי.

מאז קום המדינה ועד היום כמה ועדות הוקמו? בכמה ישיבות נדון עניין איסוף הנשק? במשך עשרות שנים, ולמרות כל האירועים, למרות כל מקרי הרצח בחברה הערבית המשטרה לא עושה כלום.

חברי מאזן גנאים אומר שיש שתי סיבות לרכישת הנשק ולשימוש בו: העוני וחוסר התעסוקה. אבל לפני שני האלמנטים האלה, הסיבה העיקרית היא המשטרה. הרי המשטרה יודעת, היא יכולה להיכנס לכל ישוב. אם אדם רק מזוהה בדעות שלו התומכות בארגון שפועל נגד מדינת ישראל באותו רגע תופסים אותו. אם היו המשטרה והשב"כ יודעים שתושב ערבי מסתיר נשק או קונה נשק כדי להרוג בו אדם יהודי, באותו רגע היו תופסים אותו. אבל כשאנחנו רואים את זה- - -

קריאה:

עוד בשלבי התכנון.

היו"ר מירי רגב:

אתם בונים "סרטים".

טלב אבו עראר:

מה את אומרת כיושבת-ראש ועדת הפנים על כך שאנחנו יכולים אולי להביא גם צילומים על נשקים משטרתיים? המשטרה מוכרת נשק כדי שנהרוג אחד את השני. זה כך בדיוק. דב חנין דיבר על קלצ'ניקוב. אני מדבר על 16M. יש נשקים רבים כאלה במגזר הערבי, נשקים של המשטרה ושל הצבא. מהבסיסים שלכם יוצאים הנשקים שבהם אנחנו נהרגים. המשטרה לא עושה כלום. גם אם נמשיך לשבת אלף שנים מהיום לא תעשו כלום כי המשטרה מתכוונת, בזדון ממש, רוצה להמשיך באותה מדיניות ולא לאסוף נשק. למה? כי היא יודעת בגדול שהנשק הזה נועד רק לשימוש של ערבים נגד ערבים. תודה רבה. להתראות.

היו"ר מירי רגב:

תודה רבה, טלב אבו עראר. אמרת את שלך, עשית את ההצגה בלי לקבל תשובות. זה ההבדל בינך ובין חנא סוייד. הוא נשאר לקבל תשובות ואילו אתה אומר והולך.

טלב אבו עראר:

יש לי מה לעשות.

היו"ר מירי רגב:

אני אסכם את התשובות ואעביר לך. מחמוד עאסי, בבקשה, ולאחר מכן מסעוד גנאים.

מחמוד עאסי:

שלום לכולם. קודם כול למירי רגב, יישר כוח על היוזמה, תבורכי.

לדעתי זה דבר שהוא היום בסדר עדיפות ממדרגה ראשונה אצלנו בחברה הערבית.

אני רוצה לעשות פה קצת סדר. כמובן לא אמעיט מכל הבעיות שהוצגו שאנחנו סובלים מהן ביישובינו, אבל אם נתרכז בכל מה שהוזכר פה הכול יתמסמס. אני חושב שהנשק הבלתי חוקי והאלימות הגואה אצלנו ברחובות, בשכונות, בישובים הוא עניין שצריך להיות במקום גבוה בסדר העדיפויות שלנו לצד כל מה שאנחנו רואים שבו צריך לסגור פערים.

שמעתי כמה הערות. אתחיל בהערות שלך, מירי רגב. אבל רק לתת לך איזו טעימה. לפני יומיים היה לי דיון בפייסבוק עם אחד התושבים שלי. בקטע הזה אני רוצה להיות הוגן גם כלפי המשטרה. אמנם יש ביקורת, אבל אם נזרוק הכול על המשטרה לא נפתור את הבעיה ואפילו לפעמים יימנע מאתנו להצליח למצוא את הנוסחה שיכולה להביא לנו פתרונות. אמרתי לאותו תושב: "אתה מאשים את המשטרה. זה לא המשטרה. אנחנו גם צריכים לפעול". הרי מול המשטרה אנחנו באים בטענות למשטרה, אבל מול התושבים שלנו אנחנו גם יודעים לבוא אליהם בטענות. הוא ענה לי במשפט קצר שלמעשה השתיק אותי. הוא כתב: עזוב, מה לשתף פעולה עם המשטרה ולתת אינפורמציה למשטרה? כאשר שני צעירים זרקו אבנים תוך שעתיים נעצרו.

היו"ר מירי רגב:

הלוואי.

מחמוד עאסי:

אבל זו עובדה.

היו"ר מירי רגב:

זו לא עובדה. הלוואי וזה היה קורה.

מחמוד עאסי:

נעצרו ללא שום הוכחות וללא צורך בעדים. אבל אנשים שיורים בנשק פתאום קשה להגיע אליהם.

מה אני רוצה להגיד פה? אני הייתי קורבן וירו עלי, וירו על הבית שלי מכיוון שלא הייתי מוכן להיות סחיט, מכיוון שלא הייתי מוכן לחתום על מסמך בלתי חוקי. כלומר, אני הייתי מאוים – או שאהיה סחיט ואחתום על דבר בלתי חוקי או שאעמוד על המשמר ואשמור חוק ואשמור על האינטרס הציבורי ולא אחתום על איזה מסמך שגוף מסוים איים שאם לא אחתום עליו הוא יירה בי. לא ההוא ירה בי. המשטרה פעלה, מה שהיה מוטל על המשטרה היא עשתה, היא עצרה את אותו אדם אבל ה"חיילים" שלו בתוך שעתיים התחילו לאיים עלי: "יש לך שעה וחצי שהמשטרה תשחרר אותו, אחרת אנחנו נתחשבן אתך". אני מדבר על עצמי כראש רשות מקומית, אז תארו לכם מה עובר אזרח פשוט. אני יכול לקבל הגנה אבל אזרח פשוט לא יכול אפילו להגיע לרמה שהוא יקבל הגנה במקרה דומה.

המשטרה עצרה אותו לשבוע ימים אבל היתה בעיה עם הפרקליטות. כלומר, לא צריך להתמקד פה רק במשטרה. צריך פה טיפול מערכתי. יש פה מין "דלת מסתובבת". כלומר, המשטרה מתאמצת, המשטרה עושה את העבודה לפעמים, עוצרת את העבריין והשופט קובע לו מעצר בית או נותן לו איזו הנחה. אותו שוטר, רבותי, הוא אדם כמונו. זה יוצר שחיקה. הוא יעצור אותו פעמיים ובפעם השלישית כבר לא יעניין אותו כי באיזה מקום הוא חושב שזה יהיה מין משחק של חתול ועכבר.

היו"ר מירי רגב:

אתה אומר שגם בתי-המשפט צריכים להחמיר את הענישה כלפי העבריין.

מחמוד עאסי:

לדעתי כן. אם היום בחוק עונש המקסימום למי שמחזיק נשק בלתי חוקי הוא 7 שנים והמינימום הוא חודשיים, השופטים קובעים את המינימום וחודשיים מאסר משתלמים לעבריינים. בינתיים אותו גוף עברייני משלם למשפחה שלו כסף.

היו"ר מירי רגב:

נמצא כאן נציג משרד המשפטים? לא.

מחמוד עאסי:

לכן אני חושב שצריך להחמיר, ללכת על המקסימום בבתי-המשפט, שלא יהיה משתלם לאותו עבריין. אותו עבריין כאשר הוא יוצא מבית-הסוהר מקבלים אותו בהילולות והוא הופך להיות מעין גיבור אצלנו ברחובות.

אני אומר לך, כראש רשות מקומית גם אני נשחקתי. נכנסים אלי עבריינים ומדברים אלי בשפה של איומים ואני מנסה לפייס אותם בכוס קפה. הגיע מישהו ואיים על המהנדס. באתי לדבר אתו והוא אמר לי: אני מתרה בך, נראה שתעז להתקשר למשטרה. הייתי גיבור, לקחתי את הטלפון והתקשרתי למשטרה והוא התחיל לאיים עלי. החוקר ישב בלשכה שלי, לקח ממני עדות ו"החיילים" שלו נכנסו מול השוטר והתחילו לאיים עלי מול השוטר. הוא שאל אותי: מה הם רוצים ממך? אמרתי לו: אתה לא שומע? הם מאיימים. לא ויתרתי אך עובדה שאחרי שעתיים אותו אדם שוחרר. התקשרו אלי תושבים לשאול מה שלומי, אמרתי: לא נורא, העבריין נעצר. אמרו לי: איזה נעצר, הנה הוא מסתובב ברחוב.

היו"ר מירי רגב:

זה "הדלת המסתובבת".

מחמוד עאסי:

מירי רגב, אם כבר התחלת, וזה ייזקף לזכותך, תמשיכי במהלך הזה.

היו"ר מירי רגב:

לא נמצא פה נציג משרד המשפטים. נעשה את זה עם השר בישיבה הבאה.

מחמוד עאסי:

אני אבנה 4 בתי-ספר ואסלול כבישים ואעשה הכול, אבל אם לא יהיה ביטחון ברחובות כאילו לא עשיתי כלום. אם התושב שלי מאוים, אם האמא לא יכולה להיות בטוחה שהבן שלה יחזור הביתה בשלום – לא עשינו כלום.

באסל גטאס:

מה אתה מציע?

מחמוד עאסי:

אני מציע שילוב מערכות בין בתי-המשפט ובין המשטרה וכולנו. כפי שאמר עמיתי חוסיין אלהייב, אנחנו נשתף פעולה עד תום. חובתנו להביא שקט לישובים שלנו. לכן אני מוכן לדבר על זה בגבורה בפייסבוק ולצאת בקריאות. אמרתי להם שאני מוכן אישית להתנדב במשטרה כדי להראות לאנשים שאני הדוגמה. אני מוכן להיות בסיירת הורים ולהתנדב למשטרה בעניין של ביטחון התושבים שלי.

להתחיל עכשיו לדבר על איסוף נשק חוקי ולא חוקי – אם נתחיל לדבר על כל-כך הרבה רעיונות נמסמס את הדבר העיקרי.

היו"ר מירי רגב:

את הדבר העיקרי, את הביטחון האישי.

מחמוד עאסי:

את הדבר העיקרי שהוא הצורך המיידי, להתחיל לפעול נגד אלימות במגזר הערבי. אם לא נעשה את זה ונחכה עד שיהיו לנו בתי-ספר ועד שנסגור פערים אנחנו אולי כבר לא נהיה בחיים.

מילה אחרונה, אני חייב להתייחס לשיתוף הפעולה עם המשטרה. בקטע הזה לדעתי יש איזו אי-הבנה. עדים רבים העידו נגד עבריינים. היום הם מתחת לאדמה. יום לפני המשפט הם נרצחו. אני יכול להציג לך שמות ומקומות. בערב לפני שהאדם היה אמור להתייצב מול השופט, לעמוד על הדוכן ולהשלים את העדות שלו מול השופט הוא פשוט נרצח בדם קר כדי שהוא לא יגיע לתת עדות. זאת אומרת, זה מפחיד. אנחנו לא בנתניה, שם אדם גר בקומה עשירית באיזה מקום.

היו"ר מירי רגב:

נתת דווקא דוגמה לא טובה. יש הרבה פשע בנתניה.

מחמוד עאסי:

להגיע לאזרח ערבי בתוך הישוב שלו לוקח 5 דקות. כל מי שיעיד קל מאוד לאתר אותו ולהתחשבן אתו. לכן אזרח פשוט ערבי, גם אילו רצה לא יעז, וזה לא עניין של אי רצון לשתף פעולה, פשוט אנשים לא מעזים. יש פחד בקטע הזה ואי אפשר לתת לאדם הגנה. אם יתנו לו הגנה אז הבן שלו מאוים, אשתו מאוימת, אח שלו מאוים. זה פשוט נוסחה שאי אפשר למצוא לה פתרון. המשטרה צריכה למצוא איזו נוסחה שתוכל להיות מקובלת על כל הצדדים. תודה רבה.

היו"ר מירי רגב:

תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה.

מסעוד גנאים:

תודה. תחילה אני מברך את כל ראש הרשויות המקומיות, מברך את מאזן גנאים ראש הוועד הארצי לראשי הרשויות, מברך את כל הנוכחים ומברך אותך על עצם קיום הדיון הזה.

לא אכנס לעולם המושגים המיוחד שלך, גברתי היושבת-ראש, מה זה הנהגה סוג א' וסוג ב', שהנהגה סוג א' זה ראשי הרשויות והנהגה סוג ב' זה חברי כנסת. לא אכנס לזה.

באסל גטאס:

היא קבעה וחילקה את התעודות האלה?

מסעוד גנאים:

היא אומרת כן. פספסת. בכלל יש עולם טרמינולוגיה מיוחד בוועדה, אתה יודע.

לענייננו. אנחנו מתייחסים בכל הרצינות ובכל אחריות לעניין הנשק הבלתי חוקי המשתולל בכפרים ובערים שלנו. מעבר לכל מחלוקת פוליטית, מעבר לכל אינטרס מפלגתי של בחירות ודברים כאלה, מדובר בהצלת חיי אדם. הסטטיסטיקה שהציג מאזן גנאים חמורה. אנחנו מדברים על עשרות הרוגים, על כך שהשיעור הגבוה ביותר של נרצחים הוא מהחברה הערבית, מהערים והכפרים הערביים. זה דבר אחד.

דבר שני, בקשר לשיתוף הפעולה עם המשטרה, צריך להגדיר מה זה שיתוף פעולה. אנחנו אמרנו, כמדומני כל חברי הכנסת, לפחות אני מעיד על עצמי, בפניו של השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: אנחנו מוכנים לשיתוף פעולה בכל הנוגע לפשע ולרצח ולנשק הבלתי חוקי.

יש מצב של אי-אמון, נכון. יש קרע בין הציבור הערבי ובין המשטרה, ובצדק, משום שעדיין רואים אותנו כ"תיק ביטחוני" ולא אזרחי ולא מתייחסים אלינו כאזרחים שרוצים שירות מינימלי, לשמור על החיים שלהם. אבל אני וכולנו אמרנו, ככל שהמשטרה תפגין כנות ורצינות ונחישות לטפל באמת בכל התופעות שהזכרתי הם יראו מאתנו שיתוף פעולה מלא. לא כדי שידם תהיה קלה על ההדק בהרג צעיר ערבי אלא כדי שיהיו נחושים באמת באיסוף הנשק הבלתי חוקי ובמיגור הרצח.

ולבסוף, הצעה קונקרטית. אני מציע להקים ועדת מעקב פרלמנטרית שתעסוק בכל עניין הנשק הבלתי חוקי. הוועדה הזו תעקוב אחרי הנושא מול המשטרה, מול הפרקליטות, מול ראשי הרשויות המקומיות, מול כולם. אני מוכן להתגייס. יש לי גם שדולה למיגור האלימות בחברה הערבית.

היו"ר מירי רגב:

הקמנו כבר ועדת משנה, והצביעו עליה בוועדה, לנושא איסוף הנשק הבלתי חוקי, שחברים בה דוד צור, טלב אבו עראר ודב חנין.

מסעוד גנאים:

יופי. אפשר להרחיב אותה. אפשר להקים ועדה פרלמנטרית, ועדת מעקב פרלמנטרית שתפקידה לעקוב אחר עניין הנשק הבלתי חוקי.

אני גם מקווה שיהיו עוד מפגשים בקשר לנושא הזה. תודה.

היו"ר מירי רגב:

תודה רבה. עו"ד רדא ג'אבר, בבקשה, ולאחר מכן חבר הכנסת זחאלקה.

רדא ג'אבר:

גברתי, אני חושב שאנחנו הולכים סחור-סחור מסביב לנקודה המרכזית: האם יש פה החלטה פוליטית של הממשלה למגר את התופעה הזאת ולטפל בנושא האלימות בחברה הערבית. השאלה היא שאלה פוליטית ולא עניין אם המשטרה תעשה איזו פעולה פה ושם. זאת בעיה, המבצעים הם בעיה. לעשות מבצע ולשבת בתחנה ולא להמשיך, לא לעשות את זה בחשיבה של 5 שנים או 10 שנים קדימה זה בעיה רצינית מאוד. אין פה משאבים. צריך להשקיע פה משאבים אדירים של כסף, בחינוך ובדברים כאלה, וזו החלטה פוליטית. בהחלטה הפוליטית הממשלה נפלה. אין פה החלטה פוליטית. יש הצהרות, יש ישיבות. אלף ישיבות כאלה לא יעזרו.

לכן מה שמצופה מהוועדה הזאת הוא ללחוץ על הממשלה לקבל החלטה אמיתית להשקיע את המשאבים הדרושים ולשנות את תפיסת העולם של כל משרדי הממשלה כלפי החברה הערבית, דווקא בנושא הזה של אלימות. מה שאמר ראש הוועדה הממונה בטייבה, שאני לא מסכים אתו בדברים אחרים, אבל דווקא בנושא הזה, את זה צריך לעשות: שינוי תפיסת עולם.

הממשלה עדיין תופסת אותנו כאילו אנחנו מחוץ לגדר, גם בעניין האלימות וגם בעניין השיטור. השוטר הבודד בקצה רואה אותי כאיום ולא רואה אותי כאזרח שהוא צריך לתת לו שירות. את הדברים האלה הוא שומע מהמערכת הפוליטית שלו, הוא לא שומע אותם רק ממפקד התחנה שלו.

אני בעצמי הגשתי שתי תלונות בנושאים אחרים לגמרי, לא בעניין של אלימות. אף פעם לא טופלה הפנייה שלי למרות שאני עוסק בזה מול המשטרה בצורה אינטנסיבית. לכן יש אי-אמון בסיסי כלפי המשטרה, כלפי המערכת כולה.

את האמון הזה אפשר לבנות אם מלמעלה תהיה החלטה אמיתית לשנות את התפיסה, להשקיע את המשאבים, ובכנות, דברו אתנו בכנות ולא רק בסיסמאות כי כל מה שאנחנו שומעים בנושאים האלה, של אלימות, נשק ודברים כאלה, זה סיסמאות בלי כיסוי. תודה.

היו"ר מירי רגב:

תודה רבה לך. חבר הכנסת זחאלקה. לאחר מכן לא נרשמו יותר אזרחים ולכן אנחנו עוברים לרצף של חברי כנסת והמשטרה צריכה לענות. חבר הכנסת זחאלקה ולאחר מכן חברת הכנסת יפעת קריב.

ג'מאל זחאלקה:

אני חושב שהנושא של נשק ואלימות בישובים הערביים ובחברה הערבית הוא נושא שבוער יותר ויותר ונעשה מסוכן יותר ויותר מידי יום. הפעילות המשטרתית בקושי מדביקה את קצב הגידול של התופעה והיא לא מצמצמת אותה ולא ממגרת אותה.

אני חושב שלחץ חשוב מאוד. בישיבה היום חשוב מאוד ללחוץ על המשטרה.

הבעיה, כפי שאני מבין אותה, כפי שאני תופס אותה, שהמשטרה, כמו כל הגופים הממלכתיים בארץ, נוקטת במדיניות של אפליה. כלומר, אם אנחנו מופלים על-ידי משרד החינוך, על-ידי משרד הפנים, על-ידי כל המוסדות במדינה, גם המשטרה נוקטת במדיניות של אפליה. הייתי אומר אפילו יותר מכך, זה לא מדיניות, זה משטר של אפליה, זה מבנה של אפליה. המשטרה לא מטפלת במקרי רצח ברעננה כפי שהיא מטפלת במקרי רצח באום אלפאחם, גם מבחינת כוח אדם, גם מבחינת השקעה, גם מבחינת מודיעין, מכל הבחינות.

השר לביטחון פנים בפגישות שהיו אתו לפני שנה וחצי אמר לי שהוא בא לראש הממשלה עם הצעה, לאחר שבדק את התופעה, שהוא צריך 500 מיליון שקל כדי לטפל בתופעה, והוא דרש את זה. אולם הוא לא הפעיל את המשקל הפוליטי שלו. במקרים אחרים הוא מוכן להפעיל את משקלו ולהפוך עולמות ולאיים במשבר בממשלה, אבל לא כשמדובר בערבים, לא כשמדובר באזרחים הערבים.

הוא אפילו אמר דבר שלא חוזרים עליו כאן. הוא אמר שהוא ניסה לשכנע את ראש הממשלה ואמר לו שעניין הנשק והאלימות הפך לעניין של ביטחון המדינה, הפך לדבר שמאיים על הביטחון. הוא אמר שיש מקומות בארץ שהמשטרה לא נכנסת אליהם. אנחנו יודעים שיש מקומות שהמשטרה אומרת: "לא". הייתי באחד הישובים, אמרו: "המשטרה אצלנו לא נוגעת, אפילו לא בעניין של עבירות תנועה". אנחנו לא רוצים שכך יהיה. אנחנו רוצים לפתור את הבעיה.

אני מזכיר לכם מקרה בודד, של העבריינות והירי והנשק בנתניה. התקבלה החלטה ממשלתית למגר את הפשע ואת האלימות ואת הרצח בנתניה, הוקצו לכך תקציבים, נעשה מאמץ ממוקד והפשע מוגר לגמרי. אני תושב האזור. היתה תקופה שאנשים פחדו לנסוע לנתניה. היום נתניה היא אחת הערים הבטוחות ביותר בארץ. היא לא מופיעה בחדשות, יחסית לְמה שהיה לפני 10 שנים.

עפו אגבאריה:

שיעשו את זה גם בטייבה.

ג'מאל זחאלקה:

יש גם בעיה בשל ההצלחה. בואו נשים דברים על השולחן. יש בעיה בשל הצלחה. המשטרה הצליחה לצמצם ולדכא אלימות ופשע במגזר היהודי. זה פַתָח פֶתַח לקבוצות של עבריינים ולארגוני פשיעה ערבים לשגשג. אגיד לכם "דוגרי", יש מקומות בארץ שארגוני הפשע הערבים לא נכנסו אליהם בגלל ששלטו שם על שוק הסמים ועל שוק העבריינות ועל הפשיעה ועל ה"פרוטקשן" ארגונים יהודיים. עכשיו המשטרה דיכאה את הארגונים היהודיים אז נכנסו הארגונים הערביים.

עפו אגבאריה:

נתנו להם.

ג'מאל זחאלקה:

לא נתנו. עזוב.

היו"ר מירי רגב:

לא משנה. נו, בכול אנחנו אשמים, זה ברור...

ג'מאל זחאלקה:

לא כך אמרתי.

היו"ר מירי רגב:

המשטרה גרמה לשגשוג העבריינים הערבים? נו, באמת.

עפו אגבאריה:

רק על העבריינים.

ג'מאל זחאלקה:

אל תדברי אתי בסטריאוטיפים. אני אומר דברים מדויקים מאוד, ממש במידה.

היו"ר מירי רגב:

אז תגיד מה אתה מציע.

ג'מאל זחאלקה:

אמרתי שדיכאו את ארגוני הפשע היהודיים. אני רוצה שתדכאו את ארגוני הפשיעה הערביים. אני רוצה שתטפלו בהם בכל מקום, אל תיתנו הנחות לאף אחד. אני רוצה שיאספו גם את הנשק החוקי. יש נשק חוקי שגם בו יורים. להשאיר את הנשק לעניינים של הגנה עצמית קיצונית ביותר, לא שכל משת"פ של המשטרה או של השב"כ יסתובב עם נשק בכיס. בשביל מה? זה לא נחוץ, אין בכך צורך, לא צריך את הנשק. גם בנשק החוקי צריך לטפל. אנשים רבים נהרגו על-ידי נשק חוקי. אתם יודעים את זה, המשטרה מכירה את זה.

אני חושב שצריך לטפל בנושא הזה בסדר עדיפות גבוה.

העניין של לבוא לציבור הערבי ולהגיד לו "אתם לא משתפים פעולה" – מה זאת אומרת? "אתם מפחדים להעיד". תביאי לי מקרה אחד, אזרח אחד מנתניה שהעיד נגד ארגוני הפשע ומשפחות הפשע בנתניה, שהעז לעשות את זה. למשטרה יש שיטות אחרות. זו אשמה של המשטרה שהאנשים מפחדים לדבר. המשטרה לא מספקת להם הגנה אז הם מפחדים. בנתניה ידעו לעקוף את הבעיה הזאת. האם מישהו מעיד נגד משפחות הפשע הגדולות בציבור היהודי? למה אתם באים לערבים בטענות? זה אותו דבר אצל כולם. אני גם מבין. תביאו לי מקרה אחד של אזרח בנתניה שהעיד נגד משפחות הפשע ונשאר בחיים.

תודה רבה.

היו"ר מירי רגב:

תודה רבה לך. חברת הכנסת יפעת קריב ולאחר מכן עפו אגבאריה. אני מבקשת להתמקד ולקצר את הדברים כי אנחנו צריכים לשמוע גם את תשובות המשטרה. חשבתי באמצע הישיבה לעצור, לשמוע את המשטרה ואז נגיב. כדי לא להגיד שלא אפשרתי לכם לדבר אני נותנת לכם לדבר.

יפעת קריב:

אהיה עניינית, ובכל זאת חשוב לי להעביר פה כמה מסרים.

קודם כול, הנושא הראשון, לגבי ועדת המשנה שאיתה פתחנו את הדיון. אני חושבת שאם אנחנו רוצים לחבר את הדיון הזה לדיון שקיימנו פה על מקרי הרצח ברמלה ועל המצב ברמלה-לוד ועל מצב הנשים במשפחות, על מצב הרציחות של הנשים, ודיברנו על זה רק לפני שבוע כאן בוועדה, אני ממש חושבת שקודם כול בוועדה שהקמת חייבת לשבת אישה. אני חושבת שאנחנו צריכים להגיע לדבר גם עם הנשים בחברה הערבית ולא להשאיר את זה רק לאוכלוסיות של ארגוני פשע וכדומה. יש הרבה מאוד נשים שנפגעות וצריך להיכנס ולדבר איתן. אני משערת שהוועדה שהקמת לא יכולה להיכנס ולדבר עם הנשים, באמת להיפתח בפניהן ולדבר איתן. לכן, ראשית, אני מבקשת שתצטרף אישה לוועדה.

דבר נוסף, מעבר לכך שזה לא רק שאלה של גברים ונשים- - -

ג'מאל זחאלקה:

צריך לציין שנשים לא שותפות לפשע, כמעט בכלל לא, אלא רק כקורבנות.

יפעת קריב:

אבל הן נפגעות, קורבנות.

ג'מאל זחאלקה:

אין כמעט בכלל פשיעה של נשים. אני רוצה להגיע לשוויון בין נשים וגברים בפשיעה, שהגברים יהיו כמו הנשים. גם בחינוך.

יפעת קריב:

אנחנו מוצאים שנשים הן הקורבנות. כמובן אני מתנדבת להצטרף לוועדה.

דבר נוסף, יושב פה רוב גברי ואנחנו מדברים על נושא רק של הגברים. אמרתי שזה נושא גברי, אבל זה לא נושא רק של החברה הערבית. אני חושבת שזה בהחלט נושא של כל החברה הישראלית, יהודים וערבים כאחד. אין פה בעיה שצריך לפתור כי הגבול דק מאוד. אנחנו קצת מיתממים בדיון מלדבר על זה. הגבול מאוד-מאוד דק בין בעיה חברתית ובין בעיה שהופכת להיות בעיה ביטחונית. אנחנו רואים איך כל הזמן יש מצב של מצוקה חברתית, של עוני, של חוסר מעש, של שעמום, הזכירו כאן מחסור במתנ"סים, שלצעירים אין מה לעשות, אין מה לעשות בנושאים של תעסוקה, רעבים לפת לחם. מהר מאוד ברגע שיש לך נשק ואתה מחפש מה לעשות אתה הופך להיות מה שנקרא גיבור ושאהיד ואתה עושה פעולה שהיא פעולה ביטחונית. הגבול מאוד-מאוד דק בין החברתי ובין הביטחוני. אני חושבת שאנחנו לא צריכים להדיר את זה מהשיח פה בחדר, כי זה לא הוזכר. זה דבר שאנחנו צריכים להיזהר ולשים לב אליו.

דבר נוסף שאני רוצה להתייחס אליו, על-פי נתונים של משטרת ישראל אנחנו רואים ש-40% ממבצעי הרצח בישראל ו-36% ממבצעי ניסיונות הרצח הם ערבים, בעוד שחלקם באוכלוסייה עומד רק על 17%, דבר שצריך באמת להתייחס אליו ולתת לו פתרונות מאוד מעשיים, וכבר אגיד שתי הצעות לפתרונות.

דבר נוסף, במגזר הערבי בשנה האחרונה אירעו לא פחות מ-9,000 תקריות ירי. כשהתחלתי לקרוא כדי להתכונן לדיון ראיתי ילדה בת 8 שנפגעה בראשה, ילד שנפגע ביד שלו, ילד שנהרג, ילדה שנהרגה. אני חושבת שאנחנו צריכים לשים על השולחן הזה לא רק את הנשים אלא גם את הילדים. כשכדור מתעופף לו בכפר הוא בסוף פוגע במישהו, ופעמים רבות הוא פוגע בילדים. השיח חייב להתייחס אליהם כי הפגיעה היא פגיעה קשה וחריפה. צריך להכניס לפה לא רק את משטרת ישראל אלא גם את ארגוני החינוך ואת ארגוני הרווחה ולראות איך אנחנו באמת מסייעים. המצב רק הולך ומחריף.

אני רוצה לסיים בכמה פתרונות, שגם עליהם קראתי.

דבר ראשון, מספר חברי כנסת הזכירו פה את הנושא של – אני לא רוצה לקרוא לזה "מלשינון", אני צריכה למצוא לזה שם אחר – בעצם איזה קו טלפון אנונימי שבו אפשר לדווח על נשק. אני שוב מדברת על נשים וילדים, כאשר אישה רוצה לדווח: בעלי, השכן, האבא, מישהו מחזיק נשק. משהו אנונימי לחלוטין שבו אפשר לדווח בלי שצריך לתת מידע ובלי שצריך לתת פרטים, חס וחלילה שמי שמדווח לא יוכל להיפגע. שיהיה קו טלפון, שתהיה כתובת, שיהיה משהו במשטרה, שגם לא צריך לבוא ולהזדהות.

דבר נוסף הוא נושא איסוף נשק מרצון. מצאתי שבשנה האחרונה 200 כלי נשק לא חוקיים נאספו מרצון ביוזמת הבעלים שנתנו אותם, שהחזירו אותם למשטרה. האם המשטרה בכלל עושה מהלכים לאיסוף נשק מרצון?

והדבר האחרון שאתו אסיים, אנחנו מדברים על שלושה מקורות שמהם מגיע הנשק: הברחות מצה"ל; בתי המלאכה, שגם עליהם אני מבקשת מהמשטרה התייחסות, האם אתם מגיעים לבתי המלאכה בנצרת, בכפר קאסם, שם אנחנו מוצאים בתי מלאכה שמייצרים בהם נשק; והברחות מסיני. הלא ירדנו בצורה משמעותית מאוד בכלל מהברחות מסיני. האם זה מגיע גם לנושא הנשק?

היו"ר מירי רגב:

תודה רבה. חבר הכנסת עפו אגבאריה ולאחר מכן חבר הכנסת עמאר.

עפו אגבאריה:

עצם נוכחות ראשי הרשויות המקומיות וחברי הכנסת בדיון הזה מעידה על כך שכנראה הבעיה מאוד-מאוד כואבת לנו. אני חושב שאף אחד מאתנו לא חסך מעצמו להופיע גם במקום מגוריו או במגזר שהוא חי בו, אם זה בבתי-ספר ואם זה במועדונים או במתנ"סים ולדבר נגד תופעת האלימות.

אני מסכים עם כל מה שנאמר פה, מה שחברי אמרו קודם. אני גם חושב שיש לנו קצת ביקורת עצמית, שאנחנו צריכים גם להתחיל את זה מן הבית, לא רק מן החוץ אלא מן הבית, לחנך את האנשים נגד האלימות. אבל בשביל להגיע למצב כזה אני חושב שצריך להגיע לעניין הנגישות לנשק. מדוע בתקופה האחרונה, או בשנים האחרונות יש אפשרות להגיע כל-כך בקלות לנשק? כל אחד יכול לקנות נשק מתי שהוא רוצה, ולא משנה באיזה ישוב ובאיזו שעה. לפעמים בישובים מסוימים אפשר לקנות בלילה אקדח אבל אי אפשר לקנות שקית חלב לילד. זה דבר נורא. עוד פעם, מה שקורה, אנחנו גם הקורבן ואנחנו גם האשמים. האשמה שלנו, שאנחנו צריכים גם לטפל בזה.

אבל אם נסתכל על המדיניות אז כנראה שמישהו מרוויח מזה. מישהו טוב לו עם התופעה הזאת, שהערבים יהרגו אחד את השני, כפי שהתבטא אפילו פעם ראש הממשלה, שהאויבים שלנו בסוריה ובמצרים – לא אכפת לנו, שיירצחו שני הצדדים. כנראה המדיניות הזו גם כן מחלחלת לאיזה מקום.

כולם דיברו על כך שיש הבדל קטן או גבול קטן שמפריד בין פלילי ובין ביטחוני. אני מבטיח לכם, ברגע שזה יעבור להיות ביטחוני תמוגר התופעה ולא תהיה, כי בעניין הביטחוני תמיד אנחנו שומעים על התארגנות של קבוצת אנשים שרצו לפגוע בקיבוץ הזה או בישוב הזה או איזו התארגנות בלתי חוקית. על זה שומעים עוד לפני שהאלימות יוצאת לפועל. אבל משום מה כאשר זה פלילי אף אחד לא רואה את זה. כשיורים באנשים – ונהרגו אנשים – אם אתם זוכרים את הכנס הגדול שעשה ראש הממשלה עם השר לביטחון פנים ועם מפכ"ל המשטרה כאשר נרצחו 3 אנשים באום אל פחם, אבא ושני ילדיו, ראש הממשלה אמר לאישה: אנחנו נמצא את הרוצחים, אך לא מצאו אותם עד היום, וחלפו כבר 4 שנים. אז מה אתם חושבים המשפחה תעשה? אם היא לא קיבלה את מה שהיא צריכה לקבל מן המשטרה, את ההגנה של המשטרה – רצחו לה 3 אנשים – ועד היום הרוצח מסתובב חופשי ולא יכולים למצוא אותו בשל חוסר ראיות, אז מה הם יעשו כאשר המשטרה לא מגנה עליהם? אז הם חוזרים למשפחה, לחמולה, למישהו שיגן עליהם. מישהו כנראה דוחף לכיוון הזה.

מסתובב נשק בכמויות אדירות. אמרת ש-200 הסגירו את הנשק שלהם, זה מספר קטן מאוד. הרי בכל כפר, למשל בבענה או בכפר קאסם, יש אלפי כלי נשק. אני לא חושב שמשטרת ישראל פחות חזקה מהרשות הפלסטינית, וברשות הפלסטינית כאשר רצו אז תוך 3 חודשים הצליחו לאסוף אולי 60% מכלי הנשק שהיו בידי האנשים בתיאום עם משטרת ישראל. אז מדוע משטרת ישראל לא יכולה לעשות את המבצע הזה באוכלוסייה הערבית? אנחנו צועקים שאנחנו לא רוצים את הנשק הזה, לא הבלתי חוקי וגם לא החוקי. אני לא מבין למה צריך להיות במגזר הערבי נשק חוקי בעשרות. בשביל מה?

היו"ר מירי רגב:

תודה רבה. באסל גטאס, בבקשה.

באסל גטאס:

אני מצטרף לדברי חברי, גם בברכות לכל ראשי המועצות ולמי שמצא לנכון להשתתף בישיבה. אני ממש משתוקק לשמוע את דברי המשטרה ולכן אקצר בדברי.

את השאלה הזאת עוררנו אין-ספור פעמים, גם מעל הדוכן, גם בשאילתות ישירות לשר לביטחון פנים, בכל הזדמנות. ככל שיש מקרי רצח חדשים אנחנו שוב מעלים את זה.

אני חושב שמקור הפשיעה בכלל במגזר הערבי לרוב זה משפחות הפשע, או הפשע המאורגן, אבל תתפלאו שילדים מסתובבים עם אקדחים. אני זוכר שלפני שנה באעבלין אדם ירה בשכנו, ושניהם חברים, בני 19 ו-20, ואחד ירה בשני. לך תדע למה, על מה רבו או אם היו תחת השפעה של משהו, לא יודע. אבל למה בחור צעיר מסתובב עם אקדח בנגישות כזאת?

שאלו אותי השבוע שאלה פרובוקטיבית, כתוצאה מעניין הכאפייה: "מתי בפעם הבאה תבוא עם אקדח?" שאלה מאוד לא לגיטימית.

מסעוד גנאים:

חבל שלא הבאת כאפייה למירי רגב...

באסל גטאס:

אמרתי למראיין בערוץ 2: אני חבר כנסת, היום בן 58. מעולם לא ראיתי אקדח, מעולם לא נגעתי באקדח או בכדור אקדח. איך היום, ריבונו של עולם, בכל בית יש נשק וכולם יודעים?

בקשר למשטרה, ובזה אסיים, אני, אולי בטעות, זכיתי לראות דוח פנימי של המשטרה באזור הצפון. אני רוצה להאמין שזה לא היה בטעות, אבל נשלח אלי דוח שמציג נתונים, השוואה בתפיסת נשק בלתי חוקי בין שנת 2012 לשנת 2013. רואים שם שיש עלייה של 50% בתפיסת נשק בלתי חוקי כי מחוז הצפון של המשטרה שם לו בשנה שעברה כיעד את העניין הזה. כלומר, אם יש החלטה פוליטית או החלטה תקציבית ומישהו שם את זה בראש סולם העדיפויות זה קורה. עובדה שלא היה נשק כזה במגזר הערבי במשך עשרות שנים. אם מחליטים שזו בעיה שרוצים לפתור אותה הם יודעים מי הסוחרים, יודעים מאיפה זה בא. מה, אתם לא יודעים מה מקורות הנשק הזה?

ונקודה אחרונה היא עניין המשת"פים שפיזרו אותם בעיקר בחיפה וגם במקומות אחרים. הם מסתובבים עם נשק. אני לא יודע אם זה חוקי או לא ולא אכפת לי אם זה חוקי או לא. כשמישהו מרגיש מוגן מהמשטרה ומשתמש בנשק הזה כפי שהיה בשני מקרי הרצח האחרונים בחיפה, מישהו ממשפחת דיאב שנהרג וגם מחרוס זבידאת שנהרג לפני שנה – הם חושבים שהם מעל החוק, ויש להם את הנשק ואת האמצעים. אני אומר לכם, פעם זה יתפרץ ותהיה פה מלחמת אזרחים. יגרשו אנשים מהבתים שלהם, ישרפו את הבתים, ולא כולם גרועים, לא כולם מסתובבים עם נשק, לא כולם קרימינלים.

היו"ר מירי רגב:

תודה רבה. חבר הכנסת עמאר, בבקשה, אחרון הדוברים לפני משטרת ישראל.

חמד עמאר:

גם אני אקצר, לא אדבר הרבה. קודם כול, אני רוצה להודות לך על קיום הדיון החשוב הזה. אני חושב שהוא דיון מאוד-מאוד חשוב. אבל גם צריך להבהיר כמה דברים, שחבר הכנסת באסל גטאס התייחס אליהם, בנושא כניסה וחיפוש נשק בלתי חוקי במגזר הערבי.

אני חושב שהשר לביטחון פנים לקח את הנושא לידיים. הוא אחד השרים היחידים בשנים האחרונות שלקח את הנושא הזה לידיו ונכנס לישובים ערביים. ביצעו חיפושים ומצאו הרבה נשק. אני רוצה לראות עוד פירות כאלה ועוד חיפושים כאלה בשביל להוציא את כל הנשק הבלתי חוקי מהישובים הערביים. לא צריך להסתובב נשק בלתי חוקי ולא צריכה להיות יכולת להשיג נשק בלתי חוקי. אם לכל אזרח יש את היכולת להשיג נשק – וזה דבר חשוב מאוד למשטרה – סימן שהוא יודע מי מוכר את הנשק, ואם הוא יודע מי מוכר את הנשק בטח המשטרה צריכה לדעת מי מוכר את הנשק. לכן גם בנקודה הזאת אני מבקש שאתם תיכנסו לנושא ותעשו עבודה בתחום עצירת מכירת הנשק.

היו"ר מירי רגב:

תעלה את זה גם בישיבת סיעה שלכם.

חמד עמאר:

בישיבת הסיעה אנחנו מדברים. אני חושב שהשר היחיד שהצליח עד עכשיו למצוא ולהוציא נשק בלתי חוקי מהמגזר הערבי הוא השר אהרונוביץ, והוא היחיד.

היו"ר מירי רגב:

אני לא יודעת עד כמה הוא הצליח. צריך פה לעשות פעולה כירורגית הרבה יותר מקיפה בעניין הוצאת הנשק.

חמד עמאר:

הוא היחיד שנכנס אל תוך הישובים הערביים והוציא משם נשק, והוציא הרבה נשק.

לגבי נושא השוטרים, הבנתי שיש 7 אורגנים שאישרו אותם עכשיו בצפון והם מתחילים לעבוד, ורובם במגזר הערבי. כל אורגן כזה כולל 70 שוטרים.

דני שחר:

זה רק במגזר הערבי.

חמד עמאר:

רק במגזר הערבי. תכפילו 70 ב-7, אנחנו מדברים על כמעט 500 שוטרים שהם כוח אדם נוסף למגזר הערבי.

הנושא השלישי, "עיר ללא אלימות". אני רב עם השר שלי בגלל שאין "עיר ללא אלימות" בכל המגזר הדרוזי. אני יודע שהולכים עכשיו לקבוע שבכל הישובים הערביים יפעלו התוכניות "עיר ללא אלימות" ו"מלחמה בסמים". שני הארגונים האלה יכנסו לכל המגזר הערבי, כך הבנתי מהשר. שמעתי את ראש מועצת טובא זנגריה שאמר כי גם בעירו פועלת "עיר ללא אלימות". רוב הישובים שראשי הרשויות שלהם יושבים כאן פועלת בהם תוכנית "עיר ללא אלימות". אני חושב שתוכנית "עיר ללא אלימות" יכולה לקדם ולעזור להפחית את האלימות, גם עם הסברה נכונה.

היו"ר מירי רגב:

התוכנית חשובה, אבל זה לא מספיק.

מחמוד עאסי:

בתקציב קטן.

היו"ר מירי רגב:

בגלל המאצ'ינג. צריך להוריד לכם את המאצ'ינג. במגזר הערבי צריך להוריד את המאצ'ינג של "עיר ללא אלימות", חד וחלק. אתם רוצים לקדם את המאבק באלימות במגזר הערבי – תורידו את המאצ'ינג של הרשויות המקומיות. גם כך הן רשויות מקומיות עניות. לקבוע להן מאצ'ינג כדי לטפל בנושא אלימות, שזה תפקיד המשטרה, זה פשוט בושה.

דני שחר:

אתייחס לזה.

חמד עמאר:

לכן גם על הנושא הזה רציתי לדבר. אם כבר הזכרת אותו לא ארחיב בדיבור.

שמעתי כאן על הנשק החוקי. אני חושב שאני לא שומע על הרבה רציחות בנשק חוקי. להיפך.

היו"ר מירי רגב:

אל תדאג, אתם תמשיכו לצוד.

חמד עמאר:

לא מדובר כאן על רובי ציד ואף אחד לא מתכוון לרובי ציד. לכן נושא רובי הציד לא עלה בדיון כאן.

אני מחזק את ידי המשטרה, שתמשיך לעשות את העבודה שלה כפי שצריך.

היו"ר מירי רגב:

תודה רבה.

קודם כול, אני רוצה להעיר לטובת הפרוטוקול ולומר למשרד לביטחון פנים ולמפכ"ל, היה צריך להיות כאן סמפכ"ל לפחות. זה דיון מספיק חשוב כדי שיגיע לכאן מישהו בכיר.

טליה אברבוך:

יום שני הוא באופן קבוע בעייתי.

היו"ר מירי רגב:

מה לעשות, יום שני הוא גם יום כנסת. אז הייתם אומרים מראש שיש לכם בעיה כאשר הדיון מתקיים ביום שני ואז היינו מעבירים אותו ליום רביעי. אבל אי אפשר בדיון כל-כך חשוב עם ההנהגה הערבית לא להגיע. הדיון הבא יהיה עם השר, אני כבר מודיעה. זה גם יהיה סיכום הדיון שלי. צריך להיות כאן מישהו בכיר. זה נושא מספיק חשוב כדי שנטפל בו. בבקשה, דני שחר.

דני שחר:

גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, ראשי הרשויות, באמת אדבר בקצרה.

היו"ר מירי רגב:

לא בקצרה. תענה תשובות. אני לא רוצה שתדבר בקצרה. תדבר בקצרה ולעניין, לגבי זה אין לי בעיה. אתה צריך להגיד למה יש כל-כך הרבה נשק בלתי חוקי.

דני שחר אחראי על תוכנית "עיר ללא אלימות" במשרד לביטחון פנים, מנהל הפרויקט.

ראשית, למה יש כל-כך הרבה נשק בלתי חוקי במגזר הערבי? האם אתם יודעים איפה קיים הנשק הבלתי חוקי במגזר הערבי? מדוע לא אוספים את הנשק הבלתי חוקי במגזר הערבי? מה עושים כדי למגר את האלימות הזאת?

מסעוד גנאים:

אולי שיתייחס, כדי שלא אקטע אותו, יש לכם איזו סטטיסטיקה, יש לכם דוח בו הערכתם כמה באמת הפרויקט הפחית מהאלימות בישובים שבהם הוא פועל?

דני שחר:

ברשותך, אענה תשובה. קודם כול, אדבר על שני מאמצים שבהם עוסקת המשטרה. אני, מטבע הדברים, אדבר יותר על המאמץ האזרחי ונציגי המשטרה ידברו על איסוף הנשק.

קודם כול, בנושא המאמץ האזרחי יש אפליה מתקנת לטובת המגזר הלא יהודי. 40% מכל התוכניות "עיר ללא אלימות", "שיטור עירוני", "הרשות למלחמה בסמים" ו"מצילה" הן בתוך המגזר הלא יהודי. בסך הכול הם 17% ממדינת ישראל. כך שיש אפליה מתקנת.

יותר מזה, אני חושב שהקשב של המשרד לביטחון פנים – אני לא מדבר על משרדי הממשלה האחרים – לרשויות המקומיות הערביות, אני לא מכיר שום משרדים אחרים שיש להם את הקשב הזה. כדוגמה, היום אהיה בפרדיס עם כל הצוות שלי ונכניס אותם ל"שיטור העירוני". אפילו אמרו לי לא לאכול כי אני אוכל אצלך ארוחת ערב.

יונס מרעי:

אהלן וסהלן.

דני שחר:

מחר עם "השיטור העירוני" אהיה בקלנסואה ואחרי זה- - -

היו"ר מירי רגב:

כשהייתי אצלו קיבלתי בקושי קפה והוא רק הציע לי להיות האישה השנייה שלו... הוא אמר את זה בנוכחות אשתו הראשונה, דרך אגב...

דני שחר:

גברתי, קודם כול את מוזמנת. האירוע הזה של ההגעה של כל הצוות לעיר, שמים את כל הבעיות – אני מדבר על אלימות – שקשורות גם לחינוך, רווחה וכדומה על השולחן עם כל הרשות. בעצם היום אנחנו מתחילים בתהליך להכניס אותם לתוכנית, כולל טכנולוגיה, מצלמות וכולי. כך שהקשב של המשרד לביטחון פנים לרשויות המקומיות – יושבת כאן נציגת השר והיא יודעת כמה השר נמצא ברשויות המקומיות. אני אישית הייתי אצלך פעמיים עם השר.

היו"ר מירי רגב:

עזוב עכשיו, אתם לא הולכים לקבל צל"ש. הבנתי, אתם נמצאים המון. מה שעושים זה יפה. השאלה איך מפה מתקדמים קדימה בסוגיה שלגביה נפגשנו: הורדת סף האלימות, איסוף הנשק מהמגזר הערבי. בואו נדבר על זה. אתם טובים ומצוינים. מעולה.

דני שחר:

אמרתי, אני מדבר בעיקר על נושא האלימות וכולי.

קודם כול, אנחנו עכשיו עושים מספר דברים שלדעתי בתקופה הקרובה ישפיעו. למשל, אנחנו בונים, בתהליך שנמצא לקראת סיום, אשכולות טכנולוגיים. בכל אזור שיש מתחם, אורגן, ויש כאלה שבעה, יהיה גם אשכול טכנולוגי. אנחנו בונים גם מערך מצלמות לכל הישובים סביב אותו אשכול. יושב כאן ראש עיריית טייבה. במהלך החודש הקרוב הם יתחברו לאשכול שאנחנו מקימים בכפר יונה. אגב, כל הדברים האלה, גברתי, זה תקציב בלי מאצ'ינג. מה שאני מדבר כרגע זה בלי מאצ'ינג.

היו"ר מירי רגב:

גם לא צריך מאצ'ינג. "עיר ללא אלימות" במגזר הערבי צריכה להיות ללא מאצ'ינג. זה עבודה של המשטרה. זה שלמשטרה אין מספיק שוטרים לטפל באלימות ואחר-כך זה יגלוש, זה בעיה של המשטרה. לכן היא צריכה לעודד "שיטור עירוני" אבל שזה יהיה בלי מאצ'ינג. גם פותרים למשטרה בעיות וגם הם צריכים לשלם עבור זה?

דני שחר:

מייד אגיע לנושא "השיטור העירוני".

אני אומר שחלק גדול מהתקציבים הם ללא מאצ'ינג. מצאנו פטנט, של פיילוטים וכולי, וכך אנחנו עושים את זה. אגב, בגלל אלימות במשפחה, בכל מתחם כזה, ויש כבר כמה כאלה, אנחנו מכניסים עובד סוציאלי שיושב בתוך תחנת המשטרה. זה, שוב פעם, ללא מאצ'ינג.

היו"ר מירי רגב:

מצוין.

דני שחר:

לגבי המאצ'ינג, ב-2015 אנחנו הולכים ליישר קו. המאצ'ינג המינימלי הוא 20%. אנחנו הולכים ליישר קו עם זה וכל הרשויות הערביות ששותפות ביותר מ-20%, למשל דבורייה – הייתי כבר בכל הערים האלה – שם הם משתתפים ב-40% – אגב, זה מאצ'ינג שראש הרשות הכניס – אנחנו ניישר שם קו.

לגבי "השיטור העירוני", הייתי באותו מפגש שמאזן גנאים דיבר עליו, עם השר והשלטון המקומי. הולכים לבחון אפשרות של שיתוף פעולה בין משרד הפנים למשרד לביטחון פנים על מנת להוריד את המאצ'ינג בשיטור העירוני.

היו"ר מירי רגב:

זה נושא שאעלה אותו גם בפגישה.

חוסיין אלהייב:

דני שחר, אתה עושה עבודה נפלאה. אני מרגיש את תוצאות "השיטור העירוני" בישוב שלי. אתה עושה עבודה טובה מאוד. אני מרגיש את זה.

דני שחר:

תודה רבה.

היו"ר מירי רגב:

לגבי "השיטור העירוני" ו"עיר ללא אלימות" הבנתי, קיבלתי תשובות. עכשיו אני מבקשת לשמוע את המשטרה לגבי האיסוף של הנשק הבלתי חוקי. ראשית, האם יש לכם רישום של כל הנשק הבלתי חוקי? שנית, מה אתם עושים כדי לאסוף את הנשק הבלתי חוקי?

ליטל אברהמי:

אני ראש חוליית אלימות ואמל"ח במחלקת המחקר בחטיבת המודיעין במשטרה. אני עוסקת בשגרה במחקר של עבירות אלימות ואמל"ח בכלל האוכלוסייה במדינת ישראל. ביקשתי לבוא ולדבר אתכם קצת על נושא אמל"ח לא חוקי במגזר הערבי.

קודם כול, אני שמחה מאוד על הדיון, שמחה על החשיפה, על הימצאות ראשי רשויות מקומיות. אני מגיעה לדיונים במשרד לביטחון פנים. אין ספק שהתופעה הזאת רווחת, היא תופעה מאוד-מאוד חמורה. משטרת ישראל מכירה בתופעה. היא עושה מידי יום – ותיכף אתייחס גם לפעולות קונקרטיות לטיפול התופעה ולמיגורה.

צריך קודם כול להגיד שכאשר אנחנו בוחנים את עבירות האמל"ח והאלימות אנחנו באמת רואים שהתיקים הם פנים-מגזריים, כלומר בתוך החברה עצמה.

באשר לעבירות אמל"ח במגזר הערבי, בחנו את מספר כתבי האישום בשנת 2012 מול שנת 2013 ואנחנו רואים עלייה של 74% במספר כתבי האישום בשנת 2013 ביחס לשנת 2012.

קודם כול, אני שמחה על שיתוף הפעולה שראשי הרשויות המקומיות מפגינים פה. הלוואי שיד ביד גם ראשי רשויות מקומיות וגם משטרת ישראל וכל הגורמים הרלוונטיים יצעדו יחד בשיתוף פעולה ונצליח למגר את התופעה החמורה הזאת.

היו"ר מירי רגב:

זה הכול טוב ויפה. מה אתם עושים כרגע כדי לאסוף נשק בלתי חוקי מהמגזר?

ליטל אברהמי:

מייד אכנס לזה.

מבחינת עבירות אלימות, יש לנו עלייה של 21% במספר כתבי האישום.

ברשותך, אכנס לפעולות קונקרטיות שעוסקות בתופעה הזאת.

לגבי היעדים, שהעלה חבר הכנסת עמאר, גם בשנת 2014 וגם בשנת 2015 מפכ"ל המשטרה הציב יעדים בנושא אמל"ח, כלומר תפיסות אמל"ח על-ידי יחידות המשטרה.

היו"ר מירי רגב:

לא מעניין אותי מה היעדים של המפכ"ל. משך הכהונה שלו כבר הוארך עכשיו. אני שואלת אותך עכשיו שאלה ברורה: מה עושים כדי לאסוף את הנשק הבלתי חוקי במגזר הערבי? תעני על זה.

ליטל אברהמי:

בשגרה משטרת ישראל נערכת למבצעי אמל"ח.

היו"ר מירי רגב:

כמה מבצעי אמל"ח היו בחודש האחרון כדי להוציא נשק בלתי חוקי מישובים ערביים?

ליטל אברהמי:

אנחנו עושים מבצעים בשגרה.

היו"ר מירי רגב:

בשגרה – זה ברור. מתי היה המבצע האחרון במטרה לאסוף נשק בלתי חוקי במגזר הערבי, ואיפה? אל תגידי לי "בשגרה". מתי היה המבצע האחרון?

קריאה:

לא שמענו על זה.

ליטל אברהמי:

כל הזמן יש לנו מבצעים.

היו"ר מירי רגב:

אל תגידי "כל הזמן". מתי היה מבצע? איפה היה המבצע האחרון?

שבתי גרברצ'יק:

זה לא מבצע אחד.

היו"ר מירי רגב:

אל תגיד כמה. תגיד אחד.

ליטל אברהמי:

אנחנו עושים מבצעים. יש יעדים למשטרת ישראל והם מחולקים. אנחנו לא מדברים רק על נשק קל, דרך אגב. אנחנו מדברים גם על דברים נוספים, על תחמושת, על מטעני חבלה בכפרים.

היו"ר מירי רגב:

מתי זה נעשה? מתי בפעם האחרונה היה מבצע להוציא מטעני חבלה, נשק לאו, נשקים בלתי חוקיים במגזר הערבי?

שבתי גרברצ'יק:

זה לא עובד כמבצע. זה עובד כיעדים שהמחוזות קיבלו, והיעדים האלה מבוצעים כל הזמן. ברגע שמגיע מידע- - -

היו"ר מירי רגב:

הבנתי, זה יעד, יום-יום. מה נתפס בשבוע האחרון?

שבתי גרברצ'יק:

קרל גוסטבים נתפסו בשבוע האחרון, למשל, במגזר הערבי.

היו"ר מירי רגב:

איפה במגזר הערבי? איפה נתפסו במגזר הערבי?

ליטל אברהמי:

לגבי נתונים ספציפיים נשמח- - -

היו"ר מירי רגב:

אני מצטערת להגיד לכם, אנשי המשטרה, הדיון פה מבזה. זאת פעם אחרונה שמגיעים אלי כך לא מוכנים לדיון, פעם אחרונה. אחרת, בכל דיון יגיע המפכ"ל. שיתייחסו בכבוד לכנסת. אתם תבואו לפה עם נתונים: כמה אספתם במגזר הערבי, מתי היה האיסוף והיכן.

שבתי גרברצ'יק:

יש לנו נתונים.

היו"ר מירי רגב:

אז תגידו אותם. אתם מדברים על יעדים. תגידו מה המבצע, מתי אספתם נשק בלתי חוקי ומהיכן. עכשיו תגידו לי.

דוד (דודו) כהן:

בשבוע שעבר בטובא זנגריה נתפסו אקדח אחד, שני קרל גוסטבים ושני רימוני הלם.

היו"ר מירי רגב:

מה עוד חוץ מטובא זנגריה?

דוד (דודו) כהן:

אני מדבר רק על מחוז צפון כדוגמה. החל מתחילת השנה הנוכחית, אני מדבר רק על 2014 בשלב זה- -

היו"ר מירי רגב:

שנת 2014 עוד מעט מסתיימת.

דוד (דודו) כהן:

- -נתפסו 87 אקדחים, 86 רובים, 106 רימונים מכל הסוגים, 21 מטענים, 18 לבנות חבלה ו-22 בקת"בים שהיו מוכנים להפעלה. רק במחוז צפון ורק בשנה האחרונה.

היו"ר מירי רגב:

עד נובמבר, ב-11 חודשים. אם אתה מדבר על 80 ב-11 חודשים- - -

עבאס תיתי:

מה עם 2013?

היו"ר מירי רגב:

קודם כול, כמה זה יחסית לשנת 2013? יחסית לכמות הנשק שקיימת במגזר זה לא רציני, חד וחלק. זה מתאים לשכונה אחת. כמה היה בשנת 2013?

דוד (דודו) כהן:

אדבר רק על אקדחים, כדי שיהיה איזשהו אומדן מספרי, ורק במחוז צפון: בשנת 2011 נתפסו 66, ב-2012 נתפסו 54, בשנת 2013 נתפסו 62 וב-2014 עד כה נתפסו 87.

היו"ר מירי רגב:

יש גידול בשיעור התפיסה אבל שוב, זה לא מספיק לעומת מה שקורה.

לדיונים כאלה אני רוצה שיהיה כאן לא רק גורם אג"מי אלא גם גורם אג"מי וגם גורם מבצעי.

טליה אברבוך:

יש כאן גורם מבצעי.

היו"ר מירי רגב:

אני רוצה שיבוא לוועדה גורם מבצעי ברמה יותר גבוהה. וכדי שלא יהיו להם תירוצים למה לא באים, הדיונים עם המשטרה יהיו תמיד בימי שלישי ורביעי, זאת ההנחיה שלי, ואז יבוא גם המפכ"ל והסמפכ"ל וממ"זים וכל הגורמים הרלוונטיים, בלי תירוצים שיש להם ישיבות מפכ"ל כל היום וספ"קים. צריך להיות פה אדם שאומר אמירה ברורה: שיש כוונה לעשות עם זה יותר ולטפל בזה יותר. כפי שהבאתם את דני שחר צריך להביא לפה מישהו בכיר מהמשטרה, שיגיד: אנחנו מודעים לבעיה ואנחנו רוצים לטפל בה. אם לא יבוא מישהו שיודע להסביר את זה, ולא רק לקבל פקודות מלמעלה, אז יבוא לפה המפכ"ל בכל שני וחמישי ויסביר את זה. אי אפשר לא להביא לפה אלופי פיקוד ואז להיות מושווים לצבא. תתייחסו ברצינות, כפי שהצבא מתייחס לוועדת החוץ והביטחון, אז יתייחסו פה ברצינות למשטרה. תביאו לפה אנשים רציניים שיוכלו לענות תשובות לוועדה הזאת. זה לא הולך כך. נו"ן גדול למשטרה. זה ייאמר גם בסיכום, חד וחלק.

דוד אזולאי:

גברתי היושבת-ראש, אני רוצה קודם כול להודות לך על עצם הדיון הזה. אני מודה גם לחברי הכנסת שיזמו את הדיון הזה. אני חושב שזה דיון חשוב שמתבקש כבר זמן רב.

אני חייב להגיד, ייאמר לזכותם גם של חברי הכנסת וגם של ראשי הערים, לא פעם הם התחננו לעשות מעשה ולגרום לכך שיהיה איסוף נשק בכפרים הערביים. שמעתי כאן עכשיו חלק מן הנתונים. להגיד לכם את האמת, אני לא יודע כמה יש, ואף אחד מאתנו לא יודע, אבל מדובר על כמויות שמזעזע אם רק במבצע אחד בתקופה מסוימת מוציאים כל-כך הרבה נשק.

הגיע הזמן שהמשטרה תיתן לנושא הזה קדימות, לצאת לשטח, להתחיל לעסוק באיסוף נשק. יש רצון עז בקרב ראשי הרשויות המקומיות הערביות. הם מבינים שהנשק הזה בסופו של יום עלול גם להתהפך נגדם, ואנחנו יודעים על כמה ראשי רשויות מקומיות שנפגעו מאותו נשק.

לכן, גברתי היושבת-ראש, אני מציע לך, אם אפשר, שבסיכום שלך ייאמר שאנחנו מבקשים לקיים דיון נוסף בתוך זמן קצר, כאשר עד אז אנחנו רוצים לשמוע מהמשטרה מה עשתה בתקופה הזאת, מהיום ועד הדיון הבא, ושתביא לנו נתונים.

היו"ר מירי רגב:

אני רוצה לסכם את הדיון.

אנחנו מדברים כרגע רק על נושא הביטחון האישי במגזר הערבי, אבל כפי שאמרתי, שיתוף הפעולה בין ההנהגה הערבית והוועדה הזאת צריך להיות על הרבה יותר נושאים. נראה איך נקדם אותו. התחלנו היום בנושא הזה.

מצב הביטחון האישי במגזר הערבי בעייתי. צודקים כאן גם ראשי המועצות וגם חברי הכנסת, היהודים והערבים כאחד.

זו לא בעיה שתישאר במגזר הערבי. זו בעיה שתגלוש מהמגזר הערבי למגזר היהודי ובעצם תחליש את החברה כולה. לכן התפקיד שלנו לטפל בהפחתת האלימות ובמיגור האלימות במגזר הערבי ובאיסוף הנשק הבלתי חוקי שהוא זמין. ברגע שיש נשק בלתי חוקי זמין אז משתמשים בו בצורה שמשתמשים בו.

השר והמפכ"ל אמרו שיש להם כוונה כזאת. מהמספרים שנאמרו כאן אני עוד לא רואה שהכוונה הזאת רצינית. אני מצטערת, לא נראה שזה רציני. לכן צריכה להיות פעולה כירורגית רצינית של המשרד לביטחון פנים ושל משטרת ישראל לטפל בבעיה הזאת של איסוף הנשק. 80 נשקים בשנה – זה לא רציני. מה לעשות, זה לא רציני. זה אפילו לא עובר את המפכ"ל. אני לא יודעת אם זה עובר את הממ"ז בצפון אבל בוודאי לא את המפכ"ל.

קריאה:

יש 8,000.

היו"ר מירי רגב:

יש הרבה יותר.

לכן אני מבקשת שהדיון הבא ייערך עם השר, בעוד חודש. הדיון עם השר ועם המפכ"ל לא יהיה ביום שני כדי שהמפכ"ל יוכל להשתתף, שלא יהיה לו איזה תירוץ. נודיע לו כבר מראש כדי שלא יקיים איזה סיור בדיוק באותו יום במגזר הערבי חס וחלילה, אז נודיע מראש את מועד הדיון למפכ"ל ולשר ואני מבקשת שתהיה השתתפות גם של משרד המשפטים.

אנחנו מבקשים שיבואו עם נתונים כמה נשק בלתי חוקי יש, תעבדו על זה כבר מעכשיו לעוד חודש, שיהיו לכם כבר הנתונים, כמה הצלחנו לאסוף ומה המשטרה עושה כדי לטפל באיסוף הנשק.

אנחנו מבקשים לשאול את משרד המשפטים כמה כתבי אישום הוגשו, שלא תהיה כאן "דלת מסתובבת", שתופסים אותם ומייד משחררים אותם.

הדבר הרביעי, לגבי "השיטור העירוני", אני רוצה שהוא יהיה ללא מאצ'ינג. אעצור את כל "השיטור העירוני", למרות שאישרתי כבר את 2015, אבל נראה מה אנחנו יכולים לעשות.

עידו בן יצחק:

מה שכבר אושר, אושר.

מחמוד עאסי:

צריך לשאול את משרד המשפטים לא רק על כתבי האישום אלא גם על העונשים, המינימום והמקסימום.

היו"ר מירי רגב:

אני מבקשת לקבל ממשרד המשפטים נתונים גם על כתבי האישום וגם על פסקי-הדין. לדיון הבא אני רוצה שיהיה כאן רז נזרי, שיהיו בכירים במשרד המשפטים, שיבואו עם השר.

נראה מה אנחנו עושים עם "שיטור עירוני". בכל מקרה, בלי שום קשר לכך יהיה מכתב בנפרד על המאצ'ינג ב"שיטור העירוני", בלי קשר לסיכום פה. זה יהיה גם בסיכום וגם ייצא מכתב נפרד למשרד הפנים ולמשרד לביטחון פנים ומשרד האוצר, שלא יהיה מאצ'ינג בעניין "השיטור העירוני". גם כך הן רשויות מקומיות חלשות אז צריך לראות איך אנחנו מסייעים בעניין הזה.

דבר נוסף, אני מבקשת שנוסיף אישה לוועדת המשנה שהוקמה. אחליט מי ואנחנו נודיע על כך.

אני מבקשת שוועדת המשנה תתחיל את העבודה שלה. חיכינו לישיבה הזאת. ועדת המשנה תתחיל את העבודה שלה ותבוא עם מסקנות ראשונות בעוד 3 חודשים, כיצד הם חושבים שצריך לטפל באיסוף הנשק הבלתי חוקי במגזר הערבי.

אני לא רוצה להיכנס לבעיות שעות הפנאי במגזר הערבי. אין ספק שצריך לטפל בבעיות הרוחביות במגזר הערבי.

אני אומרת לך, מאזן גנאים, אם לא יהיה כאן שיתוף פעולה אמיתי בין המנהיגים, שמבינים שיש כאן מדינה שחיים בה ביחד יהודים וערבים כאחד, לא נגיע לשום מקום. נגיע רק לתסיסה משני הכיוונים ולא נגיע לשום מקום. בסוף מי שייפגע זה רק האזרחים. בסופו של דבר, מה לעשות, הרשויות המקומיות, ראשי המועצות צריכים להבין שהם חלק מן המדינה הזאת. הם מקבלים סיוע מן המדינה הזאת וצריכים לעבוד ביחד על-פי הערכים והנורמות של המדינה הזאת. אף אחד לא עומד מעל החוק, לא יהודים ולא ערבים. קיצונים משני הצדדים לא צריכים להיות. אבל כשאנחנו נדבר בהסתה, תחזור ההסתה, יחזור האי-אמון. כאשר אנחנו נדבר באמון, נצליח לקרב בין הלבבות. אני מאמינה בזה. אני מאמינה שאפשר לקרב בין הלבבות. אני מאמינה שאפשר לחיות פה יחד, ערבים ויהודים כאחד. אני מאמינה שהתפקיד של אלה שנבחרו, בוודאי לרשויות המקומיות, שנבחרו כדי לשפר את הרווחה של האנשים, התעסוקה שלהם, הלימודים של האנשים, כדי שזה יהיה טוב יותר נצטרך לחיות פה ביחד.

כאשר אמר פה חוסיין אלהייב "אני בעד שירות לאומי" סתם לו את הפה עפו אגבאריה. זאת הבעיה, שחברי הכנסת הערבים, לצערי, קיצוניים יותר.

מסעוד גנאים:

הוא לא סתם לו את הפה.

היו"ר מירי רגב:

הוא סתם לו את הפה. עזוב. אפשר לקרוא את הפרוטוקול. זה לא מכובד. אתם לוקחים את המגזר הערבי למקום לא טוב. אנחנו רוצים לחיות פה בשלום ואתם לוקחים אותו למקום לא טוב. אתם לא מייצגים אותו. אז אין לי בעיה, החלטתם שאתם לא מייצגים אותו.

מסעוד גנאים:

אנחנו מייצגים אותו נאמנה בכנסת.

היו"ר מירי רגב:

אתם לא מייצגים אותו. אתם מנסים לייצג אותו בקיצוניות, וזה חבל. אני אומרת לכם, זו חבית חומר נפץ. מי שחזק יותר זה המדינה. המדינה תמיד תהיה יותר חזקה, לא יעזור כלום.

מסעוד גנאים:

אנחנו רוצים שהמדינה באמת תמגר את האלימות הזאת.

היו"ר מירי רגב:

המדינה יותר חזקה, וכדי לעבוד בשיתוף פעולה צריך ליצור אמון בין שני המגזרים, ואפשר לעשות את זה. אפשר לעשות את זה עם רצון טוב של כולם. אפשר לעשות את זה לא בקיצוניות, לא של הצד הזה ולא של הצד הזה. בדרך של היגיון, של לחיות פה ביחד, ערבים ויהודים כאחד במדינה הזאת ביחד. כולנו שומרי חוק. את מה שאני רוצה לבן שלי גם הם רוצים לבן שלהם, שילמד כפי שצריך, שיתחתן, שתהיה לו משפחה טובה, שיהיה לו מקצוע טוב. זה מה שאנחנו רוצים, כולנו רוצים את זה לילדים היהודים והערבים כאחד. אני אומרת לך, מסעוד גנאים, שאם היינו משתפים פעולה בדרך הזאת היינו מגיעים להישגים הרבה יותר טובים מאשר מה שקורה היום.

תודה רבה לכולם. תודה רבה, מאזן גנאים, על שיתוף הפעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:05.








PAGE 

PAGE 3
ועדת הפנים והגנת הסביבה
17/11/2014