הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן מושב שלישי
פרוטוקול מס' 396
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שני, י' בחשון התשע"ה (03 בנובמבר 2014), שעה 12:00
סדר היום:
<1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חה"כ מיכל רוזין: אזלת ידה של המשטרה במניעת רצח נשים בלוד
2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חה"כ ג'מאל זחאלקה: רצח נשים בחברה הערבית נמשך>
3. הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חה"כ מסעוד גנאים: רצח נשים בחברה הערבית נמשך
נכחו:
חברי הוועדה:
מירי רגב – היו"ר
חמד עמאר – מ"מ היו"ר
דוד צור – מ"מ היו"ר
דב חנין
יפעת קריב
עפו אגבאריה
באסל גטאס
מסעוד גנאים
ג'מאל זחאלקה
אברהם מיכאלי
מיכל רוזין
מוזמנים:
סנ"צ יעקב אבקין – ראש ענף חקירות, מחוז מרכז, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים
סנ"צ מאיר דב ברקוביץ – ראש מדור נפגעי עבירה באח"מ, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים
רפ"ק נירה ראובני – ק' פיקוח ובקרה נפגעי עבירה באח"מ, משטרת ישראל, המשרד לבט"פ
שבתאי גרברצ'יק – דוברות, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים
כנרת מנגן אלמליח – מרכזת בכירה מדיניות ותכנון אסטרטגי, המשרד לביטחון פנים
טליה אברבוך – יועצת כנסת-ממשלה לשר, המשרד לביטחון פנים
ורד סוויד פאר – מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש הממשלה
עו"ד מוחמד מסאלחה – עוזר משפטי, הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש הממשלה
חגי מויאל – מפקח ארצי אלימות במשפחה, משרד הרווחה
ז'נה אבאיב – מנהלת המרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, מחלקת הרווחה, עיריית רמלה
סיגל מאור גוטמן – רכזת נערות במצוקה, מלקת הרווחה, עיריית רמלה
עאידה תומא-סלימאן – מנכ"לית עמותת נשים נגד אלימות – נצרת
עו"ד אינסאף אבו שארב – עמותת איתך מעכי, משפטניות למען צדק חברתי
סמאח סלאימה אגבאריה – עו"ס ומנהלת נע"ם – נשים ערביות במרכז
אנוואר אלשיכה – מנהלת שותפה, תחום שירותים שוויוניים, יוזמות קרן אברהם
רות וינשנק-ונר – מנהלת שותפה תחום שירותים שוויוניים, יוזמות קרן אברהם
נבילה אספניולי – סיעת חד"ש, מנהלת מרכז אלטופולה
עו"ד מאירה בסוק – יועמ"ש, נעמ"ת
עו"ד גלי עציון – יועמ"ש, נעמ"ת
דוד דהן – הארגונים החברתיים בכנסת
הרן יקיר – מתמחה אצל חה"כ מיכל רוזין
סארי עבוד – עוזר לחה"כ באסל גטאס
רכזת בכירה בוועדה:
שושנה אזולאי
רישום פרלמנטרי:
אירית שלהבת
הצעה לסדר היום (דיון מהיר): אזלת ידה של המשטרה במניעת רצח נשים בלוד,
של חה"כ מיכל רוזין
הצעה לסדר היום (דיון מהיר): רצח נשים בחברה הערבית נמשך, של חה"כ ג'מאל זחאלקה
הצעה לסדר היום (דיון מהיר): רצח נשים בחברה הערבית נמשך, של חה"כ מסעוד גנאים
היו"ר מירי רגב:
שלום לכולם, צהרים טובים. חבר הכנסת צור ימשיך לנהל פה את הדיון בסוגיית רצח נשים בכלל ורצח נשים במגזר הערבי בפרט. הנושא הזה עולה מידי פעם בפעם בדיונים מהירים כאלה ואחרים בוועדת הפנים והגנת הסביבה. אין זה סוד שפנו אלי נשים בדואיות בעקבות הדיונים שערכנו בסוגיות הבדואיות וביקשו לדבר גם על סוגיית הפוליגמיה, על נושא ריבוי נשים, ביקשו שנטפל גם בסוגיה הזאת. אבל זה לא הנושא כעת. נדבר על כך בנפרד ונקיים על כך דיונים בנפרד. אני מעריכה את זה שנשים באו והצהירו באופן חד וברור: אנחנו לא רוצות להיות אישה שנייה או אישה שלישית וגם לא אישה רביעית.
באסל גטאס:
מה הקשר? למה את מערבבת? פה מדובר על רצח.
היו"ר מירי רגב:
אני מדברת על נשים בכלל. הדיון היום עוסק ברצח נשים בכלל בחברה הערבית, ובלוד ורמלה בפרט. זה דיון מהיר שהגישו שלושה חברי כנסת: מיכל רוזין, ג'מאל זחאלקה ומסעוד גנאים. חשבתי שנכון לקיים את הדיון מהר ככל הניתן, לא להמתין עם הדיון הזה בגלל שהכנסת הולכת עכשיו לחודש צפוף מאוד עם חוק התקציב וחוק ההסדרים.
חבר הכנסת צור, אני כבר אומרת, הדיון הזה מבחינתי הוא לא דיון ראשון ואחרון. הוא דיון ראשון ואמורה להיות לו המשכיות. קרי, אם אתה מרגיש מתשובות שאתה מקבל מהמשטרה, מבתי-המשפט, מהשלטון המקומי, ובואו נראה גם מה הם עושים בעניין הזה, ממשרד הפנים, ונראה מה הם עושים בעניין הזה, שיש צורך להמשיך ולקיים מספר דיונים כדי להגיע או לענישה חמורה יותר או להעברת מסרים כאלה ואחרים, יכול להיות שנצרף גם את הסוגיה הזאת לפגישה שלנו עם ההנהגה הערבית. יש לנו פגישה עם ההנהגה הערבית על שני נושאים: על איסוף הנשק מהמגזר הערבי ועל המואזין, כדי שנבוא איתם בתיאום, כך ביקשו חלק מחברי הכנסת שדיברו איתי. יכול להיות שנצטרך לדבר איתם גם על הסוגיה הזאת, אני לא יודעת. אם תחליט שזה נכון אני מוכנה להוסיף את זה כנושא נוסף בסדר היום של הפגישה שלנו עם ההנהגה הערבית.
בקיצור, הדיון הזה חשוב. אני מודה לחברי הכנסת המציעים. אני חושבת שזה דיון חשוב ודיון נכון. התפקיד שלנו למנוע אלימות בכלל בחברה הישראלית, ולא משנה אם זה יהודים, אם זה ערבים, אם זה גברים או אם זה נשים, אבל בוודאי אותן נשים שהן חסרות ישע, אותם קטינים, אותם קשישים שאנחנו לפעמים רואים אותם חסרי אונים, התפקיד שלנו כרשות מפקחת לוודא שהרשות המבצעת מקיימת את תפקידה כראוי, עומדת מקרוב אחר אותן תופעות שהכנסת מביאה לטיפול של הרשות המבצעת. בעניין שלפנינו זה בעצם משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים ומערכת בתי-המשפט.
תודה רבה לכם על הדיון. חבר הכנסת צור, אתה תמשיך כעת, ואנחנו נמשיך לעסוק בנושא לאחר מכן.
(היו"ר דוד צור)
היו"ר דוד צור:
אם כך, מייד נפנה למציעים. חברת הכנסת רוזין, בבקשה תפתחי.
מיכל רוזין:
תודה. אנחנו דנים בנושא הזה בכנסת לא בפעם הראשונה, לא בנושא הכללי של אלימות כלפי נשים ובוודאי לא במקרים האלה, שאנחנו מכירים אותם שנים ברמלה ולוד.
אנחנו בעצם אומרים כל הזמן "הכתובת היתה על הקיר". פה כבר הכתובת לא על הקיר, פה כבר זה חקוק באבן, בסלע. זה לא רק רשום בכתב באיזה טוש. יש פה סוגיה, שהיא חלק מסוגיית המאבק בנושא האלימות כלפי נשים, אבל בעניין הזה אני חושבת, וגם המשטרה כבר הבינה לפני שנים, עוד בתפקידי הקודמים השתתפתי בדיונים בכנסת עם המשטרה והבינו שעד שלא יקצו את המשאבים המתאימים וישתפו פעולה עם הרווחה ועם הרשות המקומית ביחד ויתנו באמת את המענים הנכונים נקודתית לאותן משפחות, לאותן נשים, שם זה לא ייפסק, זה לא ייגמר. מדובר פה על נשים שחיות בפחד. הן חיות בפחד על זמן שאול. הן לא יודעות כמה זמן הן עוד יחיו.
עוד דבר שחשוב שנדע, כאשר מציגים לנו בכנסת נתונים על אלימות במשפחה, על רצח נשים, הנשים האלה לא פעם לא נכללות בסטטיסטיקות הללו כי כאשר מדברים על אלימות בתוך המשפחה מדובר על מי שנרצחו על-ידי בני זוג ואז הסטטיסטיקה מחסירה את הנשים הללו כי הן נרצחו אולי על-ידי בן דוד או דוד או מישהו יותר רחוק במשפחה ולכן הן לא נכללות בסטטיסטיקה כרצח בתוך המשפחה. לא שזה משנה – רצח הוא רצח, הוא רצח.
כל ההגדרות של "רצח על כבוד המשפחה", "על רקע אלימות במשפחה", "על רקע רומנטי", כל מיני הגדרות נורא יפות שבצורה מסוימת אפילו נותנות איזו הצדקה – אפילו שאין כוונה של רוב האנשים להצדיק רצח זה נותן הצדקה, כלומר נותן הסבר: "הן נרצחו כי". אין "כי" אחרי "נרצחו". זו נקודה חשובה ביותר.
בעבר המשטרה בנתה מודל נכון לדעתי, ואשמח לשמוע מה קרה אתו, מודל שבו נתנו הגנה, גם מצד אחד נתנו יותר משאבים לאכיפה באותו אזור, גם הרווחה היתה שותפה. היה פה מענה על הדקה. לא חיכו שעובדת סוציאלית תחזור בעוד שבוע או בעוד שנה לטפל במצוקה אלא נתנו מענה מיידי, דבר שעזר מאוד, כפי ששמעתי, באזור. משום מה הדברים האלה הופחתו. כנראה תקציבים עוברים, מחליטים פתאום שזה פחות חשוב והאכיפה והפיקוח שם הופחתו.
אחת הטענות שנשמעות, וזו עוד נקודה חשובה, היא כל הזמן כלפי הנשים: הן לא משתפות פעולה, הן לא רוצות ללכת למקלטים, הן לא עוזרות לנו לעזור להן – כל מיני אמירות מעין אלה. הפתרון הוא לא לכלוא את הנשים. אני בעד מקלטים לנשים מוכות. לצערי הרב זה פתרון קצה, מה שנקרא. לא ייתכן לפתור את הסוגיה הזאת רק בכך שנכניס את כל הנשים הללו למעונות לנשים מוכות. זה לא הפתרון. אנחנו לא נפתור את הסוגיה באופן הזה. אני חושבת שצריך להתייחס לזה.
עוד נקודה אחת חשובה, כל המודלים להתמודדות עם התופעה חייבים לקחת בחשבון בסופו של דבר את הנגישות של אותן נשים לרשויות. אם אין בתחנות המשטרה שוטרות שמדברות ערבית, אם אישה צריכה לבוא ליומנאי – ואנחנו אומרות את זה בכל-כך הרבה מקרים – ולהתחיל להסביר לו מי ומה ואין לה כתובת שאליו היא פונה אוטומטית ויודעים מי היא ומה היא ועל מה היא מדברת ומה היא הסוגיה, אם היא צריכה בכל פעם "בראשית ברא", להתחיל להסביר את כל העניין וחלק מהנגישות הזאת לא קיימת, מבחינתה אין לה כתובת. זה לא רק המשטרה. יש כאן משטרה, ורווחה ורשות מקומית. מן הראוי לקחת את זה כפרויקט ולטפל בסוגיה הזאת. תודה.
היו"ר דוד צור:
תודה. ברשות המציעים, אולי נעשה ריץ'-רץ': ניתן לחלק מן האורחים לדבר ואז נחזור למציעים. הייתי רוצה לשמוע מארגוני הנשים שנמצאים פה. יש כאן מספר ארגונים: עמותת "נשים נגד אלימות", תנועת "צדק חברתי". מכיוון שהנושא מתרכז במרכז הארץ אולי אתן קודם את רשות הדיבור לעובדת הסוציאלית סמאח סלאימה אגבאריה מנע"ם – נשים ערביות במרכז, בבקשה.
סמאח סלאימה אגבאריה:
אשמח אם הנושא יוצג באופן כללי. יש כאן נציגות, גם נבילה אספניולי וגם עאידה תומא-סלימאן עובדות באופן ארצי ואני חושבת שהראייה שלהן מאוד-מאוד חשובה. אשמח אם נשמע אותן קודם.
היו"ר דוד צור:
בבקשה.
עאידה תומא-סלימאן:
אני מנכ"לית עמותת "נשים נגד אלימות". גם חילקנו נייר עמדה שנמצא בידיכם. ניסינו לכלול בתוכו גם את התמונה הכללית וגם את הבעייתיות שקיימת.
ברצוני בהתחלה להדגיש את העובדה שמאז 1991, השנה שבה מדינת ישראל חתמה על האמנה לביעור כל סוגי האפליה נגד נשים, ועד היום נרצחו יותר מ-137 נשים ערביות. למה אני אומרת את זה? כי אני חושבת שחייבים להסתכל על הנושא בכללותו כחלק מן הנושא של אלימות נגד נשים, כאחת הצורות הכי קשות של האלימות, ולהסתכל על זה גם בממד המגדרי הרחב ולא רק בנושא של רצח נשים ערביות, על אף שכמובן יש לו ייחודיות.
בשנים האחרונות אנחנו רואות שיש שינוי מהותי מאוד, שהרשויות וכל גורמי הטיפול חייבים לשים לב אליו, ואנחנו מנסות כל הזמן לדבר עליו, שינוי בתפיסה על איזה רקע קורים מקרי הרצח. אני שמחה מאוד שעד עכשיו, 10 דקות עברו ועוד לא הוזכר המושג "רצח על רקע, מה שנקרא, חילול כבוד המשפחה", שאני מציעה מאוד שירד בכלל מן הלקסיקון של הטיפול בנושא הזה. צריך לדבר רק על רצח נשים בהיותן נשים, ורצח נשים ערביות בהיותן נשים. למה אני אומרת את זה? לא רק בגלל שאני רוצה שירד כאילו כתם מסוים שקיים. בשבילי העיקר הוא שיפסיק הרצח ולא רק שינוי המושג. אבל כן חשוב לדבר על המושג כי אם לא מבינים שזה לא הרקע האמיתי ושזה לא הצורה לטפל אנחנו נופלים בשלוש שאלות רציניות מאוד וגורמים הטעיה: על מתי חיי האישה בסכנה, מי מסכן את החיים שלה, ומה הפתרון שיכול להיות באותו מקרה ואילו רשויות אמורות להיות מעורבות. אם לא נשאל את השאלות הנכונות לא נוכל לעזור לנשים ולהציל אותן. אם נישאר עם הגישה המאוד מקובעת, שמדברת על רצח על רקע חילול כבוד המשפחה אז תמיד נחשוב שמקור הסכנה הוא במשפחה המקורית, באח או בדוד. לפי הסקירה שאנחנו ערכנו זה לא המצב, לפחות בשנים האחרונות. גם בחברה שלנו חלות תמורות חשובות מאוד שכדאי לשים לב אליהן.
בשנת 2010 נרצחו 10 נשים, 5 מתוכן נרצחו על-ידי בני זוגן. בשנת 2011 נרצחו 10 נשים, גם 5 מתוכן נרצחו על-ידי בני זוגן, דבר שלא קרה בעבר. לפני 15 שנים לא ראינו את התופעה הזו אלא אז רוב הרציחות הללו בוצעו על-ידי המשפחה המקורית. היום אנחנו בכיוון של רצח על-ידי בני זוג.
היו"ר דוד צור:
איך זה ביחס לרצח בתוך המשפחה בארץ בכלל? יש לך נתונים?
מאיר דב ברקוביץ:
אני יכול להגיד נתונים על רצח על-ידי בני זוג.
היו"ר דוד צור:
כן, על זה אני מדבר.
מיכל רוזין:
הם עושים הפרדה במשטרה. זה חלק מן הבעיה.
היו"ר דוד צור:
אני רוצה לשמוע אם באמת עושים הפרדה. לדעתי לא עושים, אבל בואו נשמע.
מאיר דב ברקוביץ:
הנתון הברור במעקב אחר מקרה-מקרה הוא על רצח בין בני זוג.
ג'מאל זחאלקה:
שנקרא "על רקע רומנטי". כך הם קוראים לזה.
מאיר דב ברקוביץ:
לא, אני לא מדבר על רקע רומנטי.
היו"ר דוד צור:
המשטרה מזמן לא קוראת לזה כך. אתן לך לדבר יותר מאוחר, אבל תגיד לי רק לגבי היחס. אני מדבר על המקרים המובהקים שבהם ידוע לכם שבני הזוג רצחו.
מאיר דב ברקוביץ:
מ-2009 – שהם הנתונים שיכולנו לאסוף בצורה מסודרת – ועד אוקטובר 2014 נרצחו על-ידי בני זוגן בסך הכול 82 נשים, מתוכן 21 הן ערביות. בקרב אתיופיות וישראליות זה פחות או יותר אותו דבר.
מיכל רוזין:
וכמה נרצחו על-ידי בני משפחה?
באסל גטאס:
קצת יותר מאשר בתקציבים.
סמאח סלאימה אגבאריה:
זה מטעה, זה נתון לא נכון.
היו"ר דוד צור:
אני מבין מה הוא אומר. הוא מדבר על המקרים המובהקים. ברור שיש הרבה מאוד מקרים שלא מפוענחים, כמו במקרים שמוזכרים פה.
סמאח סלאימה אגבאריה:
הבעיה היא לא המקרים הלא מפוענחים. במשפט אחד, 82 נשים בישראל נרצחו על-ידי בני זוג. אנחנו אומרים שנשים ערביות נרצחות לא רק על-ידי בני זוג ולכן הן לא נכנסות לקטגוריה הזאת.
היו"ר דוד צור:
אני מבין. לכן אמרתי את האבחנה הזאת לגבי רצח על-ידי בני זוג.
סמאח סלאימה אגבאריה:
20 נשים בישראל נרצחות מידי שנה בארץ, לא משנה על-ידי מי, 20 נשים ערביות ויהודיות. חצי מהן, 50% ממקרי הרצח של נשים במדינה הזאת הן של נשים ערביות. זה אומר שזה פי 4 מהשיעור שלהן באוכלוסייה. זה הנתון.
עאידה תומא-סלימאן:
התייחסתי לכך שיש גידול במספר הנשים שנרצחות על-ידי בני זוגן וחשוב מאוד לשים לב לזה.
הדבר שני, שהייתי רוצה מאוד להדגיש, שאי אפשר לטפל בנושא הזה בלי טיפול מערכתי שלם. כלומר, שהמשטרה כן תעשה את העבודה שלה. אנחנו רואים שיש – אני לא רוצה לתת כותרות, אבל ברור, אי אפשר להתעלם מן העובדה ששיעור פיענוח מקרי הרצח של נשים ערביות נמוך בהרבה משיעור פיענוח מקרי הרצח של נשים יהודיות או של מקרי רצח באופן כללי.
דבר נוסף, המשטרה במקרים רבים ידעה על הסכנה שבה נתונה האישה, או דרך זה שהיא התלוננה או דרך זה שהיה לה מידע מודיעיני שהאישה נמצאת בסכנה, והיו מקרים שאמרו לאישה שחייה נמצאים בסכנה. השאלה האם באמת המשטרה ביצעה את כל מה שהיא יכולה לעשות כדי להגן על חיי האישה הזאת, כדי לא להוסיף אותה לסטטיסטיקה?
דבר שני הוא תחום הרווחה. על המשטרה אפשר להגיד עוד כמה דברים, אבל אני רואה שהזמן שנתת לי עומד להסתיים.
יפעת קריב:
כן חשוב לשמוע ממך, אולי תוכלי להגיד, זה הדבר הכי משמעותי, מה הלאה, אילו פתרונות את חושבת שהם הפתרונות הנכונים עכשיו? אם מקלט הוא לא הפתרון אז מה הפתרונות שאתן מציעות?
עאידה תומא-סלימאן:
מקלט הוא אחד הפתרונות, ולנו בעמותה יש מקלט שמארח כ-80 נשים.
יפעת קריב:
הנשים נכנסות למקלטים כאל עוד סוג של כלא. מה אתן מציעות לעשות?
עאידה תומא-סלימאן:
המקלטים הם חלק מן הפתרון, הם אחד מן הפתרונות. אבל בנוסף לכך, קודם כול המשטרה צריכה לתפקד בצורה אחרת, המשטרה צריכה לטפל בנושאים אחרת. אי אפשר להסתמך על 6 חוקרות ערביות בכל הארץ שאמורות לקבל את תלונות הנשים ולטפל בהן. נכון שבאלמ"ב (אלימות במשפחה) בדרך כלל גם יכול להיות חוקר גבר אבל אני חושבת שצריכה להיות חוקרת אישה שתטפל בתלונות.
דבר שני, המשטרה צריכה לקחת על עצמה יותר אחריות על חיי הנשים, או אלה שמתלוננות או אלה שמעידות על מקרי רצח. אנחנו מכירות מקרים שבהן נשים קיבלו אומץ והעידו על מקרי רצח, במיוחד ברמלה ובלוד, ולאחר שהעידו וסיימו את התפקיד שלהן כעדוֹת אף אחד לא היה אחראי על שלומן והן היו בסכנת חיים. אחר-כך שואלים במשטרה למה אף אחד לא רוצה לשתף פעולה איתם ולתת מידע.
דבר נוסף, בעניין הרווחה, אי אפשר להמשיך במצב כזה שכל עובד סוציאלי בכפרים ובערים הערביים מטפל במספר כפול של אנשים מאשר המספר בו מטפל עובד סוציאלי בכלל מדינת ישראל. בטיפול בנערות במצוקה יש רק כ-30 תקנים בכל הארץ לנערות ערביות.
זה על קצה המזלג.
היו"ר דוד צור:
את צודקת. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה.
ג'מאל זחאלקה:
תודה, כבוד היושב-ראש. הפשע המזעזע של רצח האישה בלוד העלה שוב את השאלה הקשה, והעלה שוב את השאלה על טיפול המשטרה. כאן בוועדת הפנים והגנת הסביבה נתמקד בטיפול המשטרתי בעניין ויש דיון נוסף שייערך בוועדה לקידום מעמד האישה, שם נטפל גם בדברים האחרים. לכן, ברשותך, נתמקד בעניין המשטרתי, אם כי אתייחס גם פה ושם לשאלות אחרות.
כמה הערות בעניין. יש פער גדול מאוד בין פיענוח תיקים במגזר היהודי ובמגזר הערבי. הפער אדיר. המשטרה לא מוסרת אינפורמציה מדויקת בעניין הזה. בוועדות הכנסת, כבוד היושב-ראש, ביקשו, אני ביקשתי מספר פעמים, ולא קיבלנו. יש בעיה. גם כשפנינו למרכז המחקר והמידע של הכנסת גם הם נתקלו בבעיה של חוסר שקיפות בעניין פיענוח מקרי רצח כאלה ואחרים.
קודם כול, האגדה שמסופרת, שזה עניין בקונצנזוס בחברה הערבית, שזה קוד תרבותי בחברה הערבית, איך אומרים, זה הדמיון הפורה של כל מיני אנשים מזרחנים שחיים בצ'יזבטים של הפלמ"ח. הם חושבים שהחברה הערבית לא עברה שינויים. הם לא רואים את החברה הערבית. לא רואים היום למשל שהרוב, 60% מהסטודנטים הם סטודנטיות. אז יש דברים שצריך לעקור מהראש לפני שמטפלים בעניין. צריך שינוי גישה.
היו"ר דוד צור:
קודם כול, אני שמח שאתה אומר את זה בצורה ברורה. אני אומר לך שזה לא דבר בעלמא. זאת אומרת, אני אומר בכאב, אבל יש מעין הקלת ראש בכך שהרצח המתועב הזה מתבצע.
ג'מאל זחאלקה:
הבנתי. דווקא ממך לשמוע את זה? כי אתה בא מן המשטרה. מה שאתה אומר עכשיו – כך חושבים במשטרה. באה אישה ערבייה להתלונן- - -
היו"ר דוד צור:
מכיוון שאני לא חושב כך, אני אומר שאני שמח לשמוע ממך, וזה חשוב. אין קול גינוי חזק או קול שנשמע מספיק מתוך המנהיגות הערבית – מנהיגות מבחינתי זה גם אתם וגם אנשי דת וגם אנשי חברה – שמגנים את התופעה הזאת.
מיכל רוזין:
לכן הם פה.
ג'מאל זחאלקה:
אבל יש.
היו"ר דוד צור:
לא שומעים אותם מספיק חזק.
עאידה תומא-סלימאן:
השאלה מה התקשורת מחפשת לשמוע.
ג'מאל זחאלקה:
מדובר לא רק בפושעים רעים אלא במנוולים.
מיכל רוזין:
אני מוכרחה להגיד לך שהדיון הזה הופיע באתר הראשי הערבי באינטרנט, עם כל המידע על הדיון שעומד להתקיים היום, כידיעה הראשית באתר, כך שזה בהחלט חשוב מאוד.
ג'מאל זחאלקה:
כבוד היושב-ראש, אנחנו לא רק מגנים, לא רק יוצאים נגד, אלא פועלים. אנחנו בוועדות הכנסת העלינו את הנושא הזה עשרות פעמים בהצעות חוק, בשאילתות לשר, בעבודה בשטח. ואתה יודע מה, אנחנו לא עושים מספיק, צריך עוד ועוד ועוד. העניין הזה הוא לא רק הבעת עמדה אלא נעשית פעולה. למשל, אנחנו הפנינו ביקורת וטענות ברמת המיקרו ברמלה, לוד ועכו. המצב של הטיפול המשטרתי קשה מאוד. הכתובת היתה על הקיר.
אתה יודע, כבוד היושב-ראש, שרוב תיקי האלימות במשפחה נסגרים בגלל חוסר עדויות והרוב נסגר בלי פיענוח. לפחות בעניין הזה אנחנו רוצים לשמוע מהמשטרה מה יש לה להגיד.
הטענה של המשטרה, שנשמעת שוב ושוב, ונשמע אותה שוב היום, אני מניח ומקווה שלא, היא שאין שיתוף פעולה של העדים, של המשפחה, של הנשים המאוימות. זו טענה שמופנית כלפי המשטרה, שהיא לא מגנה על הנשים. המשטרה יודעת להוציא מידע כשאנשים מפחדים למסור מידע, יש להם שיטות, כך הם נלחמו בפשע. מי היה מוכן לעמוד על דוכן העדים ולהעיד נגד הפושעים בנתניה? אף אחד לא מוכן כי הוא יודע שהוא יחוסל למחרת היום. המשטרה לא מגנה על תושב טייבה שיעיד נגד פושעים בטייבה אז אנשים מפחדים. המשטרה צריכה לפתור את הבעיה. לאזרח הפשוט אין פתרון לחוסר הביטחון.
רק ל-20%-30% – יכול להיות שעאידה תומא-סלימאן ואחרות יתקנו אותי – מהנשים המאוימות יש מסגרת בכלל. לרוב אין. גם לא הכול מסגרת חוץ-ביתית, לפעמים מחפשים דברים מותאמים יותר לצרכים של החברה הערבית. זה גם צריך לעבור שינוי.
על מחסור בעובדות סוציאליות אין מה לדבר. אציג מספרים לפי מחקרים שנעשו לאחרונה. 40 עובדות סוציאליות – לא כל העבודה שלהן היא עם נערות במצוקה אלא הן עוסקות גם בנושא הזה – מטפלות ב-4,000 נשים.
קריאה:
אפילו פחות.
ג'מאל זחאלקה:
יכול להיות, בסדר, 30-40, זה המספר. יש היום 4,000 נשים בטיפול. יש 15,000 נשים בסיכון. 11,000 מתוכן בכלל בלי טיפול, אנחנו לא רואים אותן, הן בחשיכה.
ברוב המקרים – וזה נתון חשוב מאוד – רוב הנשים שנרצחו התלוננו קודם. המשטרה ידעה שיש מצב מסוכן שם. הכתובת היתה לא רק על הקיר אלא היתה במחברת ביומן של המשטרה. הם ידעו על זה ובכל זאת לא נעשה הנדרש.
באסל גטאס:
כולל במקרה האחרון.
ג'מאל זחאלקה:
אופן טיפול המשטרה והמשקל שהיא נותנת לעניין הזה, הרי בתחנות המשטרה אין חוקר מוסמך לעניין הזה ואם אין חוקר מוסמך נוצרת בעיה, ואם אין חוקר שדובר ערבית או חוקרת דוברת ערבית, מישהו שיוכלו להתלונן בפניו בנוחות, זה בעייתי. לפעמים צריך לרוץ ממקום למקום כי אין באותה תחנה חוקר מוסמך והאישה מתחילה לחפש את התחנה שבה היא יכולה להתלונן בפני חוקר מוסמך ואז היא מוותרת.
כבוד היושב-ראש, אני חושב שהמצב קשה. אנחנו רוצים – אני מבקשת שהוועדה תפנה- - -
היו"ר דוד צור:
ההשפעה של מרב מיכאלי עליך ניכרת...
מיכל רוזין:
על כולנו.
ג'מאל זחאלקה:
תיכף תבינו. אני מבקשת למלא את החלטות הוועדות, ועדת הפנים והגנת הסביבה, הוועדה לקידום מעמד האישה וגם ועדת העבודה הרווחה והבריאות. תמיד נתקבלו החלטות שלפחות תהיה שקיפות מלאה בעבודת המשטרה, שיגידו בדיוק, יתנו דוח מלא בכמה ממקרי הרצח התלוננו קודם במשטרה, כמה תיקים פוענחו, כמה נסגרו. הרי סוגרים תיקים כאלה, בעבר סגרו אותם.
היו"ר דוד צור:
בואו נשמע אותם.
ג'מאל זחאלקה:
היתה לי שאילתה עוד כשדיכטר היה שר. הוא אמר: סגרנו את רוב התיקים. עכשיו אני לא יודע אם ממשיכים בנוהג הזה, לסגור את התיק. זה גם דבר שצריך לטפל בו.
כבוד היושב-ראש, דיברתי בשמה של חברת הכנסת חנין זועבי שנבצר ממנה להיות כאן בגלל החלטה אנטי דמוקרטית של הכנסת למנוע ממנה להשתתף בדיוני הוועדות ובדיוני הכנסת. בשמה אני אומר, היו אחד-עשר דיונים בוועדה לקידום מעמד האישה ובוועדת הפנים והגנת הסביבה שהיא יזמה, שלושה מפגשים עם מבקר המדינה בנושא הזה, ארבע פגישות עם השרים, סיור של ועדה, פרט לשאילתות ודיונים.
אנחנו חברי הכנסת הערבים – עכשיו אני מדבר בשם כולם, ושהמשטרה תשמע – ההנהגה הערבית, בניגוד למה שאתה אומר, גם ועדת המעקב, גם ועדת ראשי המועצות, גם חברי הכנסת הערבים, אנחנו מוכנים להתגייס בנושא הזה. אנחנו מוכנים לתרום את חלקנו בנושא הזה- -
היו"ר דוד צור:
זאת בשורה חשובה.
ג'מאל זחאלקה:
- -רק כדי לצמצם ולמנוע, אבל המשטרה לא יכולה.
יפעת קריב:
מבלי לתקוף שוטרים.
ג'מאל זחאלקה:
לא שמעתי, אני מתעלם ממה שאת אומרת.
היו"ר דוד צור:
יש מספיק בעיות. בואו לא נערבב עוד. זו בשורה חשובה.
ג'מאל זחאלקה:
אנחנו רוצים לתרום, לעבוד כדי לשנות את המצב, אבל תנו לנו כלים. אם לראש מועצה אין עובדות סוציאליות איך הוא יכול להילחם? אתה לא יכול לבוא אליו בטענות. אם אין מספיק עובדים סוציאליים – זאת בעיה.
אני חושב שהמשטרה צריכה לשנות פאזה בטיפול שלה ולעבור לטיפול אמיתי ורציני בבעיה הזאת.
שוב אני אומר, וזו הערה ממני, ג'מאל זחאלקה, ולא מחנין זועבי – כל מה שאמרתי קודם היה מפיה של חנין זועבי – אני חושב שהבעיה היא של הגברים, לא בעיה של הנשים, הבעיה של האתוס הגברי המזויף של כוחנות. אלה לא גברים. אלה מנוולים, מי שעושים את הדברים האלה. אנחנו צריכים לחפש גבריות חדשה נטולת אלימות.
תודה רבה.
היו"ר דוד צור:
יפה מאוד. משטרת ישראל, יש פה כמה טענות שהופנו כלפיכם. אני מבקש שתחלקו ביניכם את הדברים בצורה תמציתית. ראשית, לטענה שאתם לא שקופים.
עפו אגבאריה:
אבל הם עוד לא שמעו את כל הטענות כלפי המשטרה. למה נתת את רשות הדיבור למשטרה קודם?
יפעת קריב:
גם לנו יש עוד טענות.
היו"ר דוד צור:
יש לי עדיין את הפריבילגיה, של 10 הדקות שאני מנהל את הדיון, לנהל אותו, בכל הכבוד. קודם כול אתן למשטרת ישראל, אחרי כן למסעוד גנאים.
עפו אגבאריה:
הרי רוב הטענות מופנות כלפי המשטרה. עדיף שיענו לכולם.
היו"ר דוד צור:
לכן אני רוצה שנתקדם בדיון. עם כל זה שרוב הטענות מופנות למשטרה אני כן חייב לומר בפתיח שלי, לפני שהמשטרה מדברת, נוח גם לזרוק הכול לפתחה של המשטרה. אין לי ספק שלמשטרה יש תפקיד חשוב מאוד במניעה, ובטח תפקיד כמעט בלעדי, אם לא באופן מלא, בפיענוח של הפשעים האלה. לכן בעניין המניעה אני מוצא לעצמי בכל זאת זכות כיושב-ראש הוועדה המנהל אותה כרגע לומר שזה עבודה קלה לזרוק הכול לפתחה של המשטרה בתחום המניעה, למרות שגם למשטרה יש תפקיד חשוב בעניין הזה. לכן אני מפנה אליכם את השאלה, בעיקר על האחריות הטוטלית שיש לכם בפיענוח הפשעים האלה.
אז קודם כול, נאמרו פה מספר דברים. הטענה הראשונה, אמרה פה חברת הכנסת רוזין שמודלים שהיו קיימים, ואנחנו מכירים אותם, אני מכיר אותם במיוחד במחוז מרכז, התבטלו או צומצמו או לא קיימים עקב בעיית תקציב. האם זה נכון או לא נכון? אם זה נכון – למה, ואם לא נכון גם תגידו מה עושים.
הטענה השנייה שעלתה בדבריו של חבר הכנסת זחאלקה, שאתם לא שקופים בנתונים, שרמת הפיענוחים שואפת לאפס.
אם יש לכם בשורות אחרות תגידו לנו בבקשה, ותדברו בכלל לגבי התופעה הזאת. בבקשה, ב-5-7 דקות. אנא תדבר למיקרופון ותאמר מי אתה, תציג את עצמך לוועדה.
מאיר דב ברקוביץ:
אני ראש מדור נפגעי עבירה. אתייחס יותר ברמה הכללית המשטרתית. נמצא פה גם ראש ענף חקירות של מחוז מרכז והוא יתייחס יותר נקודתית לאזורים שמדברים עליהם.
אתחיל מהסוף. בשורה התחתונה מבחינתנו, גם כחברה, גם כמשטרה, אם נשים ממשיכות להירצח אז לא עשינו מספיק, זאת לא שאלה.
אני חושב שכל מי שמבין דבר או שניים בתחום הטיפול באלימות במשפחה או בתופעות חברתיות, באלימות של קטינים, בכל התופעות שאנחנו מכירים מכל מיני מגזרים, לאו דווקא מהמגזר הערבי, יודע שאין שום דרך להתמודד עם התופעה הזאת על-ידי גורם אחד או ארגון אחד. זה לעולם יחייב שיתוף פעולה בין מערכת האכיפה לרווחה, לגורמי הקהילה, שיש להם תפקיד חשוב מאין כמוהו, שהם לא הרשויות הרשמיות אבל הם עושים עבודה מאוד-מאוד חשובה ואתייחס גם לשיתוף הפעולה איתם.
אני חושב שאחד הנושאים ששוברים עליהם את הראש, אפשר להגיד, הרבה מאוד זה בדיוק התחום הזה, של האלימות במשפחה במובנים הרחבים שלה, איך לחפש פתרונות שיכולים לשפר את מה שאנחנו עושים היום לא מספיק טוב, עם כוונות טובות, עם מאמץ, עם חיפוש המודלים הנכונים, אבל כולנו מבינים שאנחנו צריכים לעשות יותר. שומעים רעיונות ודנים. אדבר על הדברים האלה עוד מעט.
אגיד לכם מה כן עושים באופן כללי, אבל גם בהתייחס לחברה הערבית, שהם דברים שאנחנו מאמינים שכולם ביחד אמורים כן לייצר שינוי. אם רוצים להגיד ביושר – ושמעתי את זה גם מהארגונים שמטפלים בנושאים האלה – אז יש דברים רבים שהשתפרו בתחומים האלה. לא מספיק, אבל יש שינוי מהדפוסים של הטיפול המשטרתי בתחומים האלה לפני 10 שנים ולפני 15 שנים, אנחנו לא נמצאים באותו מקום.
עפו אגבאריה:
אבל מה התוצאה? עדיין נשים נהרגות.
מאיר דב ברקוביץ:
אמרתי, כל עוד נשים יירצחו סימן שלא עשינו מספיק. זה לא שאלה.
המספר פוחת, אבל זה הטעיה.
מיכל רוזין:
ב-2014 עד עכשיו נרצחו 3 נשים.
מאיר דב ברקוביץ:
אני יכול להציג לכם את הנתונים.
קריאה:
יש גם נעדרת.
היו"ר דוד צור:
תספר לנו גם מבחינת הפיענוחים. למשל במשפחת אבו גאנם מישהו נעצר?
מאיר דב ברקוביץ:
אתייחס לזה. המספרים פוחתים, אבל אני רוצה להגיד דווקא פה בכנסת, שתמיד אנחנו כך מסתמכים על המספרים. הרי אנחנו מודדים את הגידול בהיקף רצח נשים ואת הקיטון בהיקף רצח נשים, אבל בסוף הבעיה היא התופעה של אלימות נגד נשים. זה הדבר שמעניין אותנו והוא הרבה יותר רחב ולא תמיד הוא משתקף בנתונים שקל לדברר אותם. זה שתהיה ירידה מ-18 נשים שנרצחו בשנה אחת ל-9 נשים שנרצחו בשנה שלאחריה לא אומר שהיקף התופעה של אלימות נגד נשים גדל או הצטמצם. זה מה שצריך להטריד אותנו. כך אנחנו מסתכלים על זה.
ג'מאל זחאלקה:
תן לנו נתונים גם על זה.
סמאח סלאימה אגבאריה:
מעניין, כי בשנת 2012 לא נרצחו נשים בלוד ועשיתם מסיבת עיתונאים על זה.
מאיר דב ברקוביץ:
אני לא עשיתי מסיבת עיתונאים.
מיכל רוזין:
זה היה בעקבות הפיילוט שהופסק.
סמאח סלאימה אגבאריה:
דובר המשטרה עשה מסיבת עיתונאים.
מאיר דב ברקוביץ:
אגיד לכם אלו דברים נעשים. תפקידכם לבקר אותנו ולהגיד מה עוד צריך לעשות. אפשר לחשוב על זה, אבל בואו קודם כול נדע מה הדברים שעושים.
הדבר הראשון שהוא בסיסי מאוד, הוא עלה תמיד בוועדות, קודם כול בכל תחנה יש היום חוקרים שההתמחות שלהם היא חקירות אלמ"ב (אלימות במשפחה).
היו"ר דוד צור:
גם בערבית?
מאיר דב ברקוביץ:
בערבית יש בחלק מן התחנות.
סמאח סלאימה אגבאריה:
לא בכל התחנות. יש אחת שמכסה מהמשולש הדרומי ועד המרכז, שהיא ניידת. שלחתי אישה לתחנה בלוד והיא חיכתה 4 שעות לחוקרת.
מאיר דב ברקוביץ:
זה לא מספיק.
היו"ר דוד צור:
היתה חוקרת אלמ"ב בדואית בתחנת לוד.
עאידה תומא-סלימאן:
לא רק זה, לפעמים דורשים מהאישה לחזור ביום אחר.
היו"ר דוד צור:
אין חוקרות בערבית בתחנת לוד ורמלה? אין לכם חוקרות בערבית?
סמאח סלאימה אגבאריה:
לא. אני עובדת בלוד-רמלה ואומרת לך שאין.
היו"ר דוד צור:
למה לא? לא מצליחים לגייס?
עאידה תומא-סלימאן:
השאלה אם מדובר בחוקרות של ערבים או בחוקרות ערביות.
יעקב אבקין:
אנחנו מוכנים לקבל כל מועמדת לגיוס שתגיע, כל מועמד לגיוס דובר ערבית שיגיע.
דב חנין:
אנא תנו לענות בצורה מסודרת.
היו"ר דוד צור:
אני מבקש לא להתערב. רענ"ח מרכז, אנא תדבר למיקרופון. למה אין חוקרות ערביות?
יעקב אבקין:
אנחנו מדברים גם על חוקרים דוברי ערבית שחסרים לנו בכל מקום.
דב חנין:
למה חסרים?
יעקב אבקין:
לכן כל מועמד לגיוס שאתם מפנים או שכל גורם אחר מפנה למשטרה יש סיכוי טוב שהוא יגויס במהירות רבה וישתלב במערך של משטרת ישראל. הבעיה היא כלל ארצית. הבעיה מוכרת מאוד והיא תלויה בשיתוף פעולה עם האוכלוסייה, שלא תמיד רוצה להתגייס למשטרה.
היו"ר דוד צור:
אנחנו מדברים על תחנות מסוימות מאוד.
עפו אגבאריה:
זה בעירבון מוגבל.
היו"ר דוד צור:
אני כבר לא במשטרה זמן רב יחסית. במרחב השפלה הייתי עד שנת 1999. אנחנו גייסנו אז חוקרות ערביות. יש אזורים, בעיקר בערים המעורבות, שם חובה להחזיק דוברי ערבית בתחנות.
יפעת קריב:
בכל מדינת ישראל זה חשוב, לא רק בערים מסוימות.
היו"ר דוד צור:
כפי שעשינו באזורים מסוימים שבהם יש דוברי רוסית ודוברי אמהרית. אני לא אומר בכל המקומות כי קשה להשיג, אני מבין אותו. יפעת קריב, יפה להגיד, אבל אני אומר שצריך עדיין לעשות סדרי עדיפויות מכיוון שיש קושי בגיוס של נשים חוקרות ערביות, זה נכון, כי לא כולן מגיעות, לא כולן עומדות בקריטריונים או מתגייסות.
סמאח סלאימה אגבאריה:
עד שנחכה לאותו חוקר ערבי שיתגייס צריך למצוא פתרונות.
היו"ר דוד צור:
לכן בסדרי העדיפויות הפנימיים של המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל אני אומר לפני שאני הולך מפה תיכף, הוועדה עומדת על כך ואנחנו נערוך דיון מעקב. אני חושב שאתם עושים הנחות לעצמכם. גם אם צריך להוריד טיפה בקריטריונים הפורמליים, כאשר לפעמים הקריטריונים הפורמליים האלה נקבעו כך שאולי גם אני היום לא הייתי עובר אותם, אז בקריטריונים הפורמליים האלה אפשר להקל כדי שתהיה חוקרת דוברת ערבית בערים המעורבות. שיהיה בכל הארץ – זה נהדר, יפעת קריב, אבל זה לא יקרה. לכן אני אומר, בסדרי העדיפויות שימו את החוקרים הערבים במקומות שבהם יש ריכוזי אוכלוסין גדולים.
דב חנין:
יש מצב חירום כרגע. צריך להסתכל על הדברים כפי שהם. יש מצב חירום בלתי אפשרי.
היו"ר דוד צור:
אני רוצה לתת למשטרה לסיים את הדברים. אתה יכול להתייחס לפיענוחים?
מיכל רוזין:
הוא לא ענה עדיין על הפיילוט.
מאיר דב ברקוביץ:
עדיין לא התייחסתי לכלום ממה ששאלתם.
לגבי החוקרים או החוקרות דוברי ערבית, כמו הרבה התאמות שצריך לעשות, יש עניין של חוקרים וחוקרות אתיופים כי גם שם צריכה להיות נגישות.
היו"ר דוד צור:
אתה שם אותם בריכוזי אוכלוסין שבהם יש צורך.
מאיר דב ברקוביץ:
אנחנו לא הגורמים שעוסקים בדבר הזה ישירות, אבל אם אתה אומר שייערך איזה דיון שיעסוק בנושא הזה אז יש גורמים במשטרה שעוסקים בחיפוש איך לנסות להתאים את הגיוס למשטרה לאוכלוסיות מיוחדות, איך להתאים גם את המבחנים לגיוס.
מיכל רוזין:
הנה הבעיה של אי-ראייה הוליסטית. אתם באתם לענות על הסוגיה הזאת ואתה אומר: זה שייך להוא. כאשר נדבר על דבר אחר, למשל על פיענוחים, תגיד: זה ההוא. אי אפשר. אתם באים לכאן לייצג את המשטרה. אני יודעת שזה לא תמיד נעים וצועקים עליכם את כל הטענות על המשטרה אבל אתם מייצגים את הגוף הזה.
מאיר דב ברקוביץ:
אנחנו מייצגים. אנחנו אומרים לכם שנעשים מאמצים. אתם חושבים שהם לא נעשים – הם לא נעשים מספיק.
באסל גטאס:
כמה תיקים פוענחו?
מיכל רוזין:
השורה התחתונה, שאין, אין חוקרות ערביות ברמלה-לוד.
מאיר דב ברקוביץ:
אין מספיק חוקרות דוברות ערבית. אמרנו את זה בצורה הכי גלויה, לא הסתרנו.
היו"ר דוד צור:
נבקש דיווח בעניין הזה מן המשרד לביטחון פנים. אנחנו חושבים שאתם צריכים לעשות יותר כדי שיהיו יותר חוקרים וחוקרות ערבים בתחנות, בעיקר באזורים שבהם יש אוכלוסייה ערבית גדולה.
דב חנין:
וגם עד שמגייסים את החוקרים להשתמש באמצעים אחרים, שאפשר לשמוע עליהם וגם המשטרה יודעת לעשות אותם.
היו"ר דוד צור:
חבר הכנסת חנין, הגעת לפה באמצע. חברי כנסת ממתינים לתורם.
דב חנין:
זאת היתה רק קריאת ביניים, אדוני.
היו"ר דוד צור:
בגלל זה נתתי לך לסיים אותה.
מאיר דב ברקוביץ:
אגיד רק בכותרות כי אני לא מצליח לפרוט פה את כל הדברים. לגבי העניין הזה, בכל המקומות שאין מישהו שדובר את השפה מקרב המשטרה היחידות יכולות, ממומנות, אין בעיה של תקציב בהקשר הזה, להיעזר בשירותי תרגום. אנשים שמתרגמים זה לא מספיק אבל זה עדיף על פני שלא יהיה מענה.
מיכל רוזין:
זה השלב השני. השלב הראשון, מי שאת רואה כשאת באה לתחנה – זה קריטי. לכן אנחנו מדברים כל הזמן על הכשרת יומנאים, שלא תבוא אישה שנאנסה והוא יגיד בקול "יש פה אחת עם אונס, לאן להעביר אותה?" הייתי בסיטואציה כזאת. זה אבסורד. וכמה אנחנו מדברים על זה. מדברים ומדברים כבר שנים. כלום.
(היו"ר חמד עמאר)
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. אני מבקש מנציג המשטרה, נשאלת שאלה ברורה על שיעור הפיענוח. אני רוצה לקבל עכשיו נתון על פיענוח. אחרי כן אפנה לחברי הכנסת ולמוזמנים ובסוף אשמע שוב את נציגי המשטרה.
מאיר דב ברקוביץ:
עדיין לא התייחסנו לשום דבר ממה שנתבקשנו.
מיכל רוזין:
מה עם הפיילוט?
היו"ר חמד עמאר:
נתייחס גם לפיילוט. אני רוצה לשמוע על שיעורי הפיענוח, זו השאלה המרכזית. כמה נרצחו ב-10 השנים האחרונות? כמה מקרי פיענוח היו שם? איפה אנחנו עומדים? זה מה שאני רוצה. סליחה, אני מנהל את הדיון עכשיו ואני רוצה תשובות.
מאיר דב ברקוביץ:
אגיד לך מה הנתון שאני יודע להציג על הפיענוח. פיענוח זה נתון מורכב יותר, אבל יש נתון. פשוט בגלל שהוזמנו לדיון מאתמול להיום אז כן השתמשתי בנתונים- - -
היו"ר חמד עמאר:
הדיון הזה זומן כבר בשבוע שעבר. קראתי עליו באתר הכנסת.
מיכל רוזין:
ככה זה דיון מהיר בכנסת.
מאיר דב ברקוביץ:
אין בעיה, לכן אנחנו משתמשים בבדיקה שכבר נעשתה. נעשתה בדיקה על השנים 2011-2013, על כל אירועי הרצח.
היו"ר חמד עמאר:
כמה מקרי רצח היו בשנים הללו?
מאיר דב ברקוביץ:
רק רגע. בדקנו את כל אירועי הרצח, מתוכם כמה אירועי רצח היו במגזר הערבי, וכן שיעור הפיענוח הכללי ושיעור הפיענוח רק במגזר הערבי. זה עונה חלקית. זה רק על 3 שנים. זה לא מספיק. הממוצע של 3 השנים האלה בפיענוח היה 62% בכללי ו-52% במגזר הערבי. נכון שזה נמוך יותר ב-10% אבל זה לא ההבדלים שמדברים עליהם של שיעור פיענוח אפסי.
מסעוד גנאים:
זה נתון לגבי רצח נשים או בכלל?
מאיר דב ברקוביץ:
זה בכלל. אמרתי, זה מה שאפשר לדווח כעת. אם אתם רוצים לקבל את הנתון, זה לא בעיה. לא מסתירים פה שום דבר.
היו"ר חמד עמאר:
היית אמור להיות מוכן משום שזאת השאלה הבסיסית.
מאיר דב ברקוביץ:
בדיון מהיר אני לא יכול.
מיכל רוזין:
זה נשלף בלחיצת כפתור. עכשיו אצטרך להגיש שאילתה לשר.
מאיר דב ברקוביץ:
זה לא נתון שניתן לשלוף בלחיצת כפתור. יש נתונים שאני יכול להגיד לכם בלחיצת כפתור, שבהם אין בעיה. את הנתונים שאתם רוצים, של שיעורי פיענוח, לא ניתן למצוא בלחיצת כפתור. השאלה מה מגדירים כפיענוח.
מיכל רוזין:
מגדירים אלימות במשפחה.
מאיר דב ברקוביץ:
מה המשמעות כשיש לך חשוד.
היו"ר חמד עמאר:
כאשר אתה מגיע לוועדת הפנים והגנת הסביבה אתה צריך להציג נתונים. ידעת שהשאלה הראשונה שתישאל היא על היקף הפיענוח של מקרי רצח נשים כי זה נושא הדיון. לכן אני לא מקבל את הטענה שלך שזה לא בלחיצת כפתור.
מאיר דב ברקוביץ:
- - -
היו"ר חמד עמאר:
אתה קוטע אותי. אני מנהל את הדיון עכשיו. אל תקטע אותי בבקשה. יכול להיות שאתה לא צריך ללחוץ על כפתור אחד, אתה יכול ללחוץ על 5 כפתורים ולמצוא את הנתונים. אני לא מקבל את התשובה שלך. לכן אני עכשיו מפסיק את הדיווח של המשטרה. אני רוצה לשמוע את חבר הכנסת מסעוד גנאים שהוא אחד המציעים, בבקשה.
מסעוד גנאים:
תודה, אדוני היושב-ראש. לא אאריך בדברי מאחר ואלה שקדמו לי הטיבו להציג את הבעיה, שהיא לא רק בעיה, היא טרגדיה. אנחנו מדברים על חיי אדם. כנציגים, כחברי כנסת המשימה הראשונה שלנו היא להציל חיי אדם, מה עוד שאנחנו מדברים, בתחילה הדיון בא בעקבות רציחתה של בוסיינה (ביסאן) אבו גאנם לפני כשבוע, שאחותה נרצחה לפני כן ואִימה אולי גם נרצחה לפני זה.
לפי הסטטיסטיקה 20 נשים נרצחו בין השנים 2000-2014 בלוד ורמלה. זו היתה אמורה להיות השאלה הבסיסית, נציגי המשטרה, שאנחנו רוצים לשאול. מה פוענח? האם הוגשו כתבי אישום? האם נתפסו פושעים? זאת השאלה הבסיסית והמרכזית.
אני גם מצטרף לאלה שאומרים – דוד צור הלך, הוא אולי לא שמע את החדשות שאנחנו כנציגים של החברה הערבית, עם הנציגים הפוליטיים או הדתיים אפילו, מזמן עברנו משלב הגינוי לשלב הפעולה בקשר לרצח נשים משום שאנחנו חושבים שזו שאלה שנוגעת לנו, לחיי אדם שלנו, של החברה שלנו. בסוף מוציאים שם רע למשפחה ולבית. המשפחה שאמורה להיות סמל של הביטחון, של האהבה, נהפכה לסמל של הרג ושל דם. לכן הבעיה הזאת חשובה מאוד לנו ובאנו באמת לשמוע.
נכון, אין פתרון בלי שילוב של כל הגורמים: גם אנחנו כחברה הערבית, גם הרווחה, הרשות המקומית והמשטרה. אבל תמיד אנחנו אומרים שאי-פיענוח הרצח של היום הוא אור ירוק לרצח שיבוא מחר. בכל הכתבות שקראתי, ומי שבשטח יודע, כל הנשים מרגישות מאוימות בלוד וברמלה. מה אתם עושים כדי להחזיר להן את הביטחון? מה אתם עושים כדי למנוע את הרצח של מחר? זו השאלה שלנו ועל זה רוצים לשמוע תשובות.
הייתי גם מוסיף, אילו הנתונים האלה והתופעה הזאת היו נוגעים לנשים במגזר היהודי מזמן היתה מוקמת ועדת חקירה נגד המשטרה כדי לחקור את ההתנהלות שלה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. נציג משרד הרווחה, בבקשה.
חגי מויאל:
ביקשתי לדבר בעניין כוח אדם, שזה מציאות כואבת גם במשרד שלנו, מן הבחינה של גיוס דוברי ערבית בתחום הטיפולי. יש עובדים סוציאליים מוכשרים במגזר הערבי, יש היקף גדול של עובדים סוציאליים שהאקדמיה מכשירה, אבל משום מה בתחומים מסוימים הם לא מוכנים להשתלב, במיוחד כשהם בוגרי הקהילה של אותו מקום שהם צריכים לתת בו שירות. אנחנו מוצאים גם בערים מעורבות וגם ביישובים ערביים עובדים שלא מוכנים לעבוד בתחום של אלימות במשפחה בגלל הקושי שלהם כנראה להתמודד עם המקרים. יש מאמץ גדול מאוד וניסיון גדול מאוד, במיוחד ביישובים המעורבים, לגייס עובדים ערבים דוברי ערבית שיוכלו לעבוד בתחום של אלמ"ב וזה לא מצליח, כך שהבעיה שמוצגת במשטרה קיימת גם במערכת שלנו. זה דבר אחד.
דבר שני, לגבי הנושא של טיפול במגזר הערבי באלמ"ב, אני מדבר עכשיו על הרווחה, אנחנו מדברים על 88 מרכזים לטיפול באלימות בכלל הארץ, בכל המגזרים ובכל הקהילות, מתוכם יש לנו 20 מרכזים במגזר הערבי או בערים המעורבות, בשניהם יחד, בנושא של טיפול באלימות.
היו"ר חמד עמאר:
מתוך הנשים שבטיפול שלכם כמה הן מהמגזר הלא יהודי, במספרים או באחוזים?
חגי מויאל:
תן לי כמה דקות ואשתדל להציג נתון מדויק. אני לא רוצה להציג נתון מוטעה.
הדבר השלישי שרציתי להתייחס אליו הוא נושא המקלטים. עוד דבר שחשוב לקחת בחשבון, שהמקלטים לא נכונים לכל מקרה ומקרה. לפעמים השמה של אישה בתוך מקלט במגזרים מסוימים ובחברה מסוימת עשויה להעצים ולהגביר את הסיכון שלה אחרי שהיא תצא מן המקלט. היא תהיה מוגנת במקלט אבל עצם כניסתה למקלט עשוי להוות גזר דין מסוים לגבי האלימות שהיא עשויה להיחשף אליה לאחר מכן. לכן זה צריך להילקח בחשבון בשיקול הדעת בהחלטה על השמה במקלט, כן או לא, במגזר הערבי, במגזר הבדואי בדרום וגם במגזר היהודי במקרים מסוימים. זה לא פשוט.
היו"ר חמד עמאר:
אם אתם לא שמים אותה במקלט, עם מי אתם משתפים פעולה כדי לשמור על אותה אישה? אני מכיר את זה מהמגזר הדרוזי, שם ההנהגה מעורבת בנושא. אם יש מקרה של אישה מאוימת – אני עצמי אפילו מעורב, ראש העירייה הדרוזית מעורב, כולנו מעורבים בנושא. במגזר הערבי מי מעורב בנושא? אתה מחליט לא להכניס אישה למקלט כי אתה רוצה לשמור עליה, אבל מי שומר עליה באמת?
חגי מויאל:
אני יכול לספר לך על מודלים שקיימים אצלנו והם פועלים לא תמיד בהצלחה מרובה. אקח את המגזר הבדואי בדרום. אנחנו משימים נשים אצל שייח'ים בדרום ששם הן מקבלות מטרייה.
עאידה תומא-סלימאן:
לפעמים זה מסתיים באסונות כשמכריחים את האישה לחזור לאותו מצב. כאשר מערבים את הפטריארכיה בכבודה לפתרון בעיות של נשים כך קורה.
מיכל רוזין:
אצלנו היהודים קוראים לזה "שלום בית". מרוב שלום בית...
היו"ר חמד עמאר:
אני מציע לא לפסול את השיטה. השיטה הזאת עובדת טוב מאוד במגזר הדרוזי. אני לא יודע מה קורה במגזרים אחרים. אם יש שיתוף פעולה טוב עם ההנהגה זה יכול לעזור מאוד ולשמור על האישה.
חגי מויאל:
יש היום בחינה גם במגזר הדרוזי בצפון אפשרות לבצע פעולות מניעה.
מיכל רוזין:
אם זה לא מסתיים בכך שמכריחים אותה לחזור לבית האלים.
היו"ר חמד עמאר:
במגזר הדרוזי אף פעם לא מכריחים.
נבילה אספניולי:
יש גם ידע בעולם לגבי פתרונות. צריך לקחת גם את זה בחשבון.
חגי מויאל:
לגבי הנתון – אשתדל מאוד לתת אותו.
היו"ר חמד עמאר:
אני מבקש לקבל את הנתון. חברת הכנסת יפעת קריב, בבקשה.
יפעת קריב:
קודם כול, אני לא רוצה לחזור על דברים שכבר אמרו, אבל אין ספק שאנחנו נמצאים פה באיזו סיטואציה שאנחנו צריכים להסתכל עליה בפנים ולא לפחד. אנחנו נמצאים בסיטואציה שבה קל נורא לקחת את הקורבן ולהכניס אותו אל תוך מקלט, להגיד: בואו ניתן לקורבן טיפול, בואו ניקח את הקורבן ונעביר אותו ממקום למקום. אני חושבת שהחברה, גם הישראלית וגם הערבית, צריכה להגיד: זה לא הסיפור. הסיפור הוא לא אנשים שצריך לקחת אותם ולהעביר אותם ממקום למקום. זה חשוב וצריך לדאוג להם, אבל הסיפור הוא האלימות בצד של הגברים. אני חושבת שהענישה והאכיפה צריכה להיות חריפה בכל צורה שהיא.
אנחנו נמצאים בסיטואציה, ואני באמת שואלת, ואני שואלת מתוך מידע בדוק, האם בבית של הרוצח ובבתים הקרובים – אני מבקשת מהמשטרה תשובות – נעשה חיפוש נוסף אחר נשק? האם נמצא נשק נוסף בבית של הרוצח ובני משפחתו? האם בכלל המשטרה מכוונת את העשייה שלה כלפי אותם אנשים שמסתובבים עם נשק ברחובות ויכולים פשוט לשלוף אקדח באמצע הרחוב ולירות על אישה שממתינה לילדים שלה, אמא ל-6 ילדים בהריון, אישה בת 31? איפה ההגנה ברחובות של רמלה, לוד ועוד אזורים בארץ מהנשק החופשי שמסתובב שם?
הלא אפשר לשבת פה ולהשיח על המקום המאוד-מאוד קשה, ואני יושבת פה מתוך דאגה אמיתית לנשים בחברה הערבית כי באמת פעמים רבות נשים בחברה היהודית – ואנחנו כשתי חברות כנסת יכולות להגיד שאנחנו מתקדמות, יש לנו שוויון מגדרי, אנחנו מגיעות לתפקידים של עמדות מפתח והשפעה, אנחנו חברות מועצת עיר, ראשות ערים, אנו שותפות בפוליטיקה ובמגזר העסקי, אבל פעמים רבות בחברה הערבית נשים נמצאות במקום שהן לא יכולות לצאת מן הבית. אז ברור שזאת סוגיה משמעותית מאוד שצריך לטפל בה. אבל יותר מזה, צריך להוציא את הנשק מהרחובות.
המשטרה צריכה פשוט לא לוותר, לא לפחד, לא להסתתר רק מאחורי נושאים של רווחה ולהגיד אם יש או אין עובדים סוציאליים.
אני עובדת סוציאלית. למדו איתי נשים רבות שדוברות את השפה הערבית. אם יש בעיה בקרב אנשי מקצוע, גם שוטרים וגם עובדים סוציאליים שלא יודעים ערבית, אז תיקח יהודים ותכריח אותם ללמוד ערבית. אני מאמינה, ואני אומרת את זה בכל מקום, גם בוועדת החינוך, שחובה לדבר ערבית. לא יכול להיות שאנחנו נמצאים בחברה ישראלית יהודית וערבית שאנחנו לא מדברים בה ערבית.
חגי מויאל:
העניין הוא לא רק השפה.
יפעת קריב:
זה דבר שבכלל אסור שיישמע. זו מדינה שמדברים בה גם עברית וגם ערבית וכל אנשי המקצוע צריכים לדבר גם את השפה הזאת. אני בטוחה שיש אנשים שמחפשים עבודה ורוצים לעבוד, והם אנשי מקצוע ואפשר למצוא אותם. תנו לזה העדפה, תמצאו עובדים דוברי השפה הערבית באופן מיידי, גם נשים וגם גברים, גם במשטרה וגם ברווחה.
קריאה:
גם ערבים וערביות, לא רק דוברי השפה הערבית.
יפעת קריב:
כמובן.
אני רוצה לחזור לנושא הנשק ועם זה לסיים. אני רוצה לדעת איך המשטרה מתמודדת עם הנשק החופשי שנמצא אצל אנשים פרטיים. מה אתם עושים? אתם נכנסים לבתים? אתם מפחדים להיכנס לבתים האלה? אתם מתמודדים עם זה? צריך לנקות את התופעה הזאת, שאפשר להשתמש בנשק פרטי על-ידי אנשים ברחובות של רמלה ולוד וכמובן בעוד מקומות בארץ.
אני יודעת שלא נעשה חיפוש של נשק בבית של מי שאולי הוא הרוצח.
היו"ר חמד עמאר:
דווקא בנקודה הזאת של הנשק, אנחנו יודעים שבהוראת השר לביטחון פנים בנושא של נשק ונשק לא חוקי נעשית עבודה שלא נעשתה שנים רבות. אני מקווה שהעבודה הזאת תימשך ונגיע לתוצאות.
עפו אגבאריה:
זה קצה הקרחון.
יפעת קריב:
לא לפחד.
היו"ר חמד עמאר:
אני יודע על ישובים שהמשטרה לא נכנסה אליהם בכלל, כמו מג'ד אל כרום ודיר אל אסד, והיום המשטרה נכנסת לשם ועושה חיפושים, הכול בזכות השר לביטחון פנים. זה קיבל עדיפות. אני מקווה שיצליחו להגיע לכל נקודה ונקודה ולתפוס נשק לא חוקי.
יפעת קריב:
איזה חיים יש לששת היתומים שיודעים שהם חיים בחברה שיש בה הרבה מאוד טרור ושאמא שלהם נרצחה? אם יש שם ילדות, מה מחכה להן בחיים? מי יגן עליהן? מי ישמור עליהן?
היו"ר חמד עמאר:
מי ידבר מטעם ארגוני הנשים?
סמאח סלאימה אגבאריה:
אני מנהלת את נע"ם – נשים ערביות במרכז, עמותת נשים שמשרתת את הנשים והצעירות ברמלה, לוד ויפו. עמותת נע"ם הוקמה בעקבות גל של רציחות ב-2007 ומאז, ועוד לפני כן, אנחנו עוקבים אחרי כל מקרה של רצח אישה בערים האלה.
ביקשתם פה הרבה נתונים. מאחר ולמשטרה אין כנראה ב"שְלוֹף" ובלחיצת כפתור, אני עוקבת ואני בקשר עם כל משפחה של נרצחת בשתי הערים הללו. ב-15 השנים האחרונות נרצחו 37 נשים. המשטרה אומרת 39 כי יש שתי נעדרות. נמצאת מולכם רשימה של 20 מקרים, מתוכם פוענחו ארבעה: שניים ממשפחת אבו גאנם, המקרה של חמדה אבו גאנם והמקרה של רים אבו גאנם, אלה שני המקרים היחידים שפוענחו, ושני מקרים שפוענחו לאחרונה, של רצח יאסמין אבו סעלוק וליליאן מסעוד. אלה המספרים. אנחנו מדברים על 20% פיענוח מקרי רצח.
כפמיניסטית וחוקרת מגדר אני עוקבת גם אחרי רצח נשים בכלל בחברה הישראלית. נרצחות בחברה הזאת 20 נשים, 10 מהן ערביות ו-10 מהן יהודיות. אני יכולה להגיד לכם באחריות שאין מקרה אחד של אישה יהודייה שנרצחה שהרוצח שלה לא יושב מאחורי סורג ובריח, אין דבר כזה. עיתונאית אחת אמרה לי: יש, אני מכירה אישה יהודייה אחת שנרצחה והרוצח שלה לא נאסר. בדקתי את המקרה – היא נשואה לגבר ערבי. איך זה קורה במדינה הזאת? זה המצב. אלה הנתונים, רבותי, אני לא ממציאה את זה. יש לי אפילו שמות. זה מזעזע.
כאישה ערבייה אני משלמת מסים, אני עובדת סוציאלית ועושה הכול. יושבות פה נשים רבות. כל הזמן דיברו על מודעוּת. נשים ערביות התקדמו שנות אור ב-60 השנים האחרונות, הן משכילות יותר.
מיכל רוזין:
המשטרה לא מתקדמת.
סמאח סלאימה אגבאריה:
נכון. הן משכילות יותר, עובדות יותר, משתלבות יותר, ורוצחים אותן יותר. אני יכולה להתנות לילדה או לצעירה, או לבוסיינה אבו גאנם? היא למדה, היא סיימה 12 שנות לימוד, עמדה ללמוד במכללה. מה היא יכולה לעשות עם התעודה שלה מול אקדח? אני לא יודעת. יש לי מאסטר ואני לא יכולה מול רוצח. אין. התעודה, המודעות וכל התיאוריות המהוללות על העצמת נשים ערביות פשוט יקרסו מול כל אקדח, מול כל מקום שיש בו נשק חם. זה אפילו סיכון.
יפעת קריב:
צריך לטפל בנשק, להעיף את הנשק.
סמאח סלאימה אגבאריה:
הדבר הזה לא יכול להימשך. דיברו פה על לוד. אחרי שצעקנו בשנת 2010 בלוד – לא סתם המשטרה נותנת לך סטטיסטיקה מ-2011-2012, כי ב-2010 נרצחו בעיר אחת, בעיר לוד, אפילו לא ביחד לוד ורמלה, 7 נשים. כמה מן המקרים הללו פוענחו? אחד. לכן הן לא נכנסות לסטטיסטיקה.
ב-2011 נכנסה תוכנית פעולה של ממשלת ישראל להחזרת הביטחון האישי של הנשים הערביות בלוד. פתאום היו הישגים. בשנת 2012 היתה מסיבת עיתונאים, כולם חגגו – שנה אחת ללא רצח נשים. כל הכבוד, אני מאוד שמחה. התוכנית הזאת הופסקה בשל סיבות רבות שאני לא מעורבת בהן שכנראה קשורות לתקציב.
יפעת קריב:
בואו נדרוש מהשר תשובה למה זה לא נעשה.
סמאח סלאימה אגבאריה:
אני מבקשת שהפיילוט הזה יועבר היום לכל מקום שיש בו רצח של נשים ערביות. אמרתם שאת הפיילוט המשטרה בנתה. לא, המשטרה לא בנתה את זה לבד, המשטרה בנתה את זה עם ארגוני נשים, עם הרווחה, עם החינוך. זו היתה תוכנית כוללת וכך צריך לחשוב.
מיכל רוזין:
לכן זה היה נכון.
סמאח סלאימה אגבאריה:
אי אפשר להרצות על טיפול הוליסטי בנשים ערביות ולעשות בזה פילוח: אני מטפל בזה, ההוא מטפל בזה. זה אותה אישה, ריבונו של עולם, ולכן התוכנית צריכה להיות בהתאם.
אני אומרת לסיכום, הקמנו ועדה שיש בה 13 ארגוני נשים ערביות שנאבקות רק בתופעה הזאת של רצח נשים, מהצפון ועד הדרום. אני חושבת שאנחנו מתקדמות. אני פה רק מבקשת שהתוכנה של הממסד, התוכנה של הרשויות, של הרווחה ובמיוחד התוכנה של המשטרה תעבור לעידן הדיגיטלי. ריבונו של עולם, תתקדמו.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה.
עפו אגבאריה:
אני מסכים עם כל מה שנאמר עד כה. דברים רבים כבר נאמרו ולא אחזור עליהם. אבל אני חושב שמכל הגורמים שצריכים לטפל בעניינים האלה, אם זה מעונות ואם זה ארגונים ואם זה ארגוני נשים ואם זה מנהיגות במגזר הערבי או אם זה עובדים סוציאליים, אני חושב שכולם זקוקים לאיזו הגנה. אני מסכים מאוד עם מה שאמר נציג משרד הרווחה, שאפילו אנשים שהם עובדים סוציאליים לא מסכימים לעסוק בזה, לא בגלל שהם לא מתאימים אלא בגלל שהם פוחדים, זה נכון. אבל למה פוחדים?
קריאה:
יש להם ממה לפחד.
עפו אגבאריה:
למה פוחדים? כי יש אנשים שיכולים לאיים עליהם. מי מכל הגורמים האלה יכול להרתיע את הגורם הראשי שהורג? זה רק המשטרה. הרי עובד סוציאלי לא יכול להרתיע אותם, מנהיג במגזר לא יכול להרתיע אותם, ארגון נשים לא יכול להרתיע אותם. הוא יכול לדבר איתם, הוא יכול לדבר עם המשפחה, הוא יכול אולי לערוך הרצאה, הוא יכול לגייס אנשים כדי לעשות את זה, אבל מי באמת המרתיע? זה המשטרה. למה אנחנו באים בטענות למשטרה? כי היא הגורם היחיד שיכול להרתיע את האנשים האלה, שיש בצדה את החוק, יש לה את הכוח לבוא ולחפש אותם ולבדוק אם באמת יש להם נשק או אין להם נשק ואם הם באמת הולכים לעשות את זה. החוק בידיכם ולא בידי האנשים האחרים. לכן כל הטענות הן כלפי המשטרה ולא כלפי מישהו אחר. בגלל זה אנחנו גם דורשים מן המשטרה להיות יותר מעורבת בעניינים האלה.
אני זוכר מקרים רבים שאפילו היינו מתקשרים למשטרה ואומרים שיורים באיזה מקום. עד שהמשטרה הגיעה לא היה כבר זכר לדברים האלה.
כל הטיפול המשטרתי בעניינים האלה מאוד-מאוד לוקה בחסר. אזכיר רק כמה מקרים, שנוגעים לא רק לרצח נשים אלא לרצח בכלל במגזר הערבי. אתם זוכרים לפני 3 או 4 שנים היה רצח של שלושה, משפחה אחת, אב ושני ילדיו, והביאו את זה לכנסת. ראש הממשלה, ביחד עם השר לביטחון פנים וביחד עם מפכ"ל המשטרה אמרו לאישה: אנחנו נמצא את הרוצחים. עד היום הרוצחים לא נמצאו. היו עוד כמה מקרים. באותו שבוע שבו נרצח מנהל בית-ספר בטייבה, ומצאו את הרוצח, היו 5-6 רציחות ואף אחד מן הרוצחים לא נמצא. יכול להיות שבגלל שבמקרה הספציפי של רצח המנהל – וטוב שמצאו את הרוצח – היה לחץ חברתי חזק יותר, אולי לחץ ממשלתי, כי הגיע לשם גם נשיא המדינה וגם יושבת-ראש ועדת הפנים, אבל מצאו את הרוצח. זאת אומרת, כאשר רוצים אז מוצאים.
מיכל רוזין:
כשגברים רוצים – הם נמצאים.
עפו אגבאריה:
הם נמצאים, זה ידוע.
הדבר האחרון שאני רוצה לומר לתשומת לב המשטרה, הרי אתם יודעים שלא בהכרח האנשים מאותה משפחה לחצו על ההדק ואתם יודעים שהיום יש אולי קבלני משנה.
מיכל רוזין:
כאילו לא מהמשפחה, זה לא נכנס לסטטיסטיקה, אבל זה כן.
עפו אגבאריה:
כאילו לא מהמשפחה. משלמים להם והם הורגים. את זה אתם יודעים מהניסיון בערים היהודיות, מן המאפיה שהיתה בנתניה, בתל-אביב, בחולון. אז עצרו את זה. זאת אומרת, אפשר לעשות את זה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה חבר הכנסת אגבאריה. חבר הכנסת זחאלקה.
ג'מאל זחאלקה:
יש לי הערה בקשר לנתון שקצין המשטרה הציג על כך שיש 62% פיענוח כללי ו-52% פיענוח תיקי רצח במגזר הערבי. במתמטיקה פשוטה, בחישוב פשוט, אפילו אין לי נתונים, אבל אנחנו ביקשנו השוואה בין המגזר היהודי והערבי, לא בין הכללי ובין הערבי. אם הנרצחים הערבים מהווים 50% מכלל הנרצחים אז זה פער לא של 10% אלא של 20%. שיעור הפיענוח במגזר היהודי הרבה יותר גבוה מ-62%. אם הממוצע הוא 62% ביחד עם שיעור הפיענוח במגזר הערבי שהוא נמוך יותר זה מתמטיקה פשוטה. לכן הפער הוא לא של 10% אלא של 20%.
היו"ר חמד עמאר:
תודה. חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה, ואחריו נציגי עיריית רמלה-לוד.
באסל גטאס:
אני רוצה לקראת סוף הדיון הזה להתמקד במקרה של בוסיינה אבו גאנם. אמנם יש תופעה, יש רצח, יש מספרים. בסוף יש אישה שנהרגה, נרצחה בשבוע שעבר אחרי שהיא התלוננה והיתה אצלכם והיתה במקלט. אני שואל, דמה בראש של מי? דמה בראש שלכם. אתם יכולתם להגן עליה. אני אומר את זה מתוך כאב כי יש עוד אישה אחת כרגע בעוד אנחנו מדברים שנמצאת בסכנת חיים ולא זוכה לשום הגנה. היא פנתה אלי ואני אפילו לא יכול להגיד מי היא. היא עלולה להיהרג בכל רגע.
אם אתם לא יכולים לספק להן את ההגנה, מי יכול? מדברים על פתרון הוליסטי והכול טוב ויפה, אבל מקלט לנשים לא יעזור ופסיכולוגים לא יעזרו וההנהגה לא תעזור, כפי שאמרה סמאח סלאימה אגבאריה, כשהאקדוחן מחליט לירות.
זו עוד נקודה, אני רוצה גם להבדיל בין מה שקורה ברמלה עם משפחת אבו גאנם לבין כל מה שקורה בארץ. מה זה? מישהו יכול לספק הסבר למה שקורה? זאת משפחה עם די-אן-אי שונה, עם גנים מעולם אחר? מה קורה כאן? איך יכול להיות דבר כזה?
יש לי רק הסבר אחד. פה יש חוליית טרור. זה לא הרג על רקע רומנטי, זה לא על רקע כבוד המשפחה, זה לא. שטויות כל האבחונים האחרים. פה יש חוליית טרור שהחליטה להשליט במשפחה הזו סדר מסוים. אתם מכירים אותם. אני טוען שאתם מכירים אותם אחד-אחד ואני מאשים אתכם שאתם מכירים אותם ולא עושים מספיק, אפילו לאור מה שנעשה באותו לילה בשביל להביא את מועתז, הבחור שנטען שהרג או שניסה להרוג.
מיכל רוזין:
והמחיר הוא קל – הורגים נשים. זה המחיר לשיתוף הפעולה, לרב-תרבותיות.
באסל גטאס:
אני חושב שצריך למקד. אתם צריכים ממש לקחת את העניין בצורה דרסטית, כאילו זה אס-או-אס, זה מקרה חירום. להכריז על האזור, על העניין הזה כמקרה חירום ולהציל את הנשים שאתם יודעים היטב שסכנת מוות מרחפת מעליהן.
עאידה תומא-סלימאן:
במקרה הזה דווקא האשימו את האחיות במקום לעצור את הגברים.
היו"ר חמד עמאר:
תודה. נציגת עיריית רמלה, בבקשה.
סיגל מאור גוטמן:
אנחנו נציגות מחלקת הרווחה של עיריית רמלה. לא אחזור על דברים רבים שנאמרו פה.
מיכל רוזין:
מה נעשה "תכלס"?
סיגל מאור גוטמן:
אנחנו נציגות גם של המרכז למניעת אלימות ואני גם נציגה של השירות לנערות וצעירות. אנחנו מקדישים תשומת לב רבה לעבודת מניעה ולליווי וטיפול של נערות צעירות ונשים, הרבה בתוך הקהילה וגם מחוץ לקהילה. אנחנו נעזרים כמובן בשירותי המקלטים ובשיתוף פעולה עם המשטרה כשאנחנו יכולים. עדיין אנחנו מרגישים שיש הרבה מאוד עבודה שצריכה להיעשות.
אנחנו מצטרפים להרגשה שצריך להיות מענה הוליסטי שיתייחס לכל המרכיבים, גם המשטרתיים, גם החינוכיים, גם הרווחתיים, הקהילתיים, הדתיים, הכול.
אנחנו מצטרפים להרגשה שצריך להגביר את האכיפה ואת העדיפות לחיפוש אשמים ברצח ומיצוי הדין עם הרוצחים.
אני מצטרפת מאוד לנציג משרד הרווחה שאמר שקודם כול היצע ההגנה שמשרד הרווחה יכול להציע הוא מוגבל ופעמים רבות הוא גם לא מתאים ולא נכון ויש השלכות קשות ומורכבות להחלטה על הוצאת נערות מתוך הקהילה. לא תמיד יש דרך חזרה לקהילה ויש לזה משמעות קשה ומורכבת.
דובר פה על הנושא של עובדים דוברי ערבית. יש במחלקה עובדים דוברי ערבית, אבל לא מספיק. יש קושי גדול מאוד-מאוד בגיוס עובדים סוציאליים.
מיכל רוזין:
יש נשים עובדות סוציאליות?
סיגל מאור גוטמן:
יש נשים, זה מקצוע נשי. יש לנו עובדות סוציאליות.
עפו אגבאריה:
אפשר להכשיר. את יודעת כמה דורשי עבודה יש במגזר הערבי?
ז'נה אבאיב:
הן לא מוכנות לעבוד בתחום אלימות במשפחה. אני מנהלת מרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה. הם לא מוכנים לעבוד בזה. אי אפשר גם להכריח בכוח. ב-5 השנים האחרונות אני מכריזה כל הזמן שאנחנו זקוקים לכוח אדם ערבי בתחום אלימות במשפחה.
עאידה תומא-סלימאן:
כשיש יותר מ-30 רוצחים שמסתובבים בתוך הקהילה גם אני לא ארצה להיות עובדת סוציאלית.
מיכל רוזין:
פחד אלוהים.
ז'נה אבאיב:
נכון, אני מסכימה.
היו"ר חמד עמאר:
בואו ניתן לנציגה של העירייה לסיים.
ז'נה אבאיב:
כאשר הרוצחים מקבלים תמיכה מהמשטרה אז לא רוצים לעסוק בזה.
באסל גטאס:
קורס הדרכה במיומנות הלחימה.
היו"ר חמד עמאר:
זה לא יעזור.
סמאח סלאימה אגבאריה:
כשמדינת ישראל התנתה העברת כסף למחלקת הרווחה בלוד בהעסקת עובדים סוציאליים ערבים בתוך 4 חודשים גויסו 6 אנשים למשל מג'לג'וליה ומטייבה. יש שם עובדים סוציאליים מובטלים. כשרוצים, אפשר.
ז'נה אבאיב:
אני לא יודעת אם את יודעת את זה, דיברתי על זה מיליון פעמים. אמרתי שכאשר אני נוגעת במשפחת אבו גאנם חותכים לי את הגלגלים באוטו וגם אני מאוימת, ובכל זאת אני מטפלת במשפחה.
סמאח סלאימה אגבאריה:
זה משהו אחר. כולנו באותו מצב.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. לגבי הדברים שהעלית כאן נצטרך לשמוע מהמשטרה מה הם עושים. תודה רבה.
סיגל מאור גוטמן:
אגיד רק שאירוע כפי שקרה במוצאי השבת שעברה- - -
היו"ר חמד עמאר:
אתם ידעתם על הבחורה האחרונה שנרצחה?
סיגל מאור גוטמן:
בוודאי.
היו"ר חמד עמאר:
וגם המשטרה ידעה שהיא מאוימת, נכון?
נבילה אספניולי:
כן. היה טיפול הוליסטי במקרה.
היו"ר חמד עמאר:
אם שירותי הרווחה ידעו בטוח גם המשטרה ידעה.
נבילה אספניולי:
היה טיפול הוליסטי והיה יִידוע הוליסטי. כולם ידעו.
ז'נה אבאיב:
המשטרה לא עשתה שום דבר. האישה שנרצחה היתה בקשר יומיומי עם יגאל עזרא.
היו"ר חמד עמאר:
נציגת יוזמות קרן אברהם, בבקשה. אנא תקצרו כי אנחנו צריכים לסיים את הדיון עד שעה 1:30.
אנוואר אלשיכה:
אנחנו רוצים להציג תוכנית הכשרה שיוזמות קרן אברהם מקיימת ברמלה לטיפול בנושא האלימות, תוכנית שמשלבת את כל הגורמים הרלוונטיים להתערבות ולטיפול בתופעה הזאת, בין אם זה מהחינוך, מהרווחה, מהמשטרה, אנשי דת ומנהיגים מהקהילה. בעצם המטרה להציג ולהציף את כל האתגרים והמענים הכלל מערכתיים שצריכים לטיפול בתופעה הזאת.
רות וינשנק-ונר:
הבעיה כל-כך חמורה שבטוח שצריך פה פתרונות יצירתיים, ופתרונות יצירתיים חייבים לבוא ביחד מכולם.
היו"ר חמד עמאר:
ראינו שכאשר המשרד לביטחון פנים נכנס לתמונה נאמר כאן שבשנת 2012 לא היו רציחות נשים, לכן אחד הדברים שנקרא להם כוועדה הוא להחזיר לשם את התוכנית. תודה רבה. חבר הכנסת אברהם מיכאלי.
אברהם מיכאלי:
אדוני היושב-ראש, הדיון הזה לצערנו נערך לא בפעם הראשונה. ערכנו אפילו ביקור ועדה בשטח, ברמלה ולוד, ודיברנו עם מפקד המשטרה בתחנה. על המקרה שקרה לצערנו השבוע ידענו כבר שהוא עלול לקרות, ידענו והמשטרה ידעה. התרענו אפילו בשם, אמרנו שהמשפחה הזאת מאוימת.
יש לי תחושה של מגיפה, שכאילו מרימים ידיים ולא יכולים לפתור אותה.
שבתאי גרברצ'יק:
זה ממש לא נכון, חבר הכנסת מיכאלי.
היו"ר חמד עמאר:
אני אתן למשטרה להגיב. נאמרו דברים חמורים על המשטרה. ניתן למשטרה להגיב בסוף ואז אסכם את הדיון.
אברהם מיכאלי:
התחושה הזאת, כביכול אי אפשר לטפל בבעיה הזאת, במיוחד בערים הבעייתיות האלה, שלצערנו הופכות להיות ערים בעייתיות כי שם קורים הדברים האלה בצורה חריגה יותר מאשר במקומות אחרים – אני מבין את התסכול שיש לאותם תושבים שלפעמים באים למשטרה וכביכול המשטרה משדרת להם: אנחנו יכולים ולא יכולים. זאת בעיה.
גם הרווחה, שגם איתם דיברנו בעבר, הבטיחה לנו טיפול יצירתי כפי שעכשיו מבקשים, טיפול מיוחד וממוקד איך להגן על הנשים האלה. מה הם מבקשים בסך הכול? להישאר בחיים. פה התחושה היא שאנחנו חוזרים על הדיון הזה מידי שנה-שנתיים, רצח חדש קורה ואז מתעוררים מחדש. לכן לנו כוועדה אסור חלילה לאפשר לדבר הזה להתגלגל לעוד רצח ועוד רצח אלא צריכים פה כל הגורמים ביחד להתגייס.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. אינסאף אבו שארב, בבקשה.
אינסאף אבו שארב:
אני מעמותת "איתך מעכי". חקרתי את התופעה הספציפית בנגב אצל הנשים הבדואיות והוצאנו דוח. אני לא רוצה לחזור על כל הבעיה של השפה, של התקשורת, החסם הזה, היעדר של חוקרות ערביות בנגב בכל תחנות המשטרה.
מערך התרגומים, שהוא שיפור מבחינת המשטרה, לפני שנתיים הם החלו לשכור שירותיה של חברת תרגומים אבל עדיין מערך התרגומים לקוי ולא זמין. יש בו קשיים שבסופו של יום אנחנו רואים ששיעור גדול מהתיקים, 50%-80% מהתיקים נסגרים כי יש קשיים לשוניים גם בחקירה ובתקשורת שבין החוקרת לבין האישה.
עלה בעבר התפקיד של היועצת לענייני נשים בתוך המשטרה, תפקיד שצריך אותו, שלא נמצא היום. אם אנחנו מדברים על קצינת נפגעי עבירה, יש לנו קצינת נפגעי עבירה יהודייה ואין לנו קצינת נפגעי עבירה ערבייה. היא גם לא דוברת את השפה הערבית ובמקרה של סכנה של ממש שמגיעה לאוזניהם אז גם שם הם מרימים ידיים וצריך לחפש מי שיתרגם ויעשה. זה צריך להיות בתוך הגוף של המשטרה. את הזכות להליך הוגן צריכות לקבל נשים שמגיעות להתלונן במשטרה וזה חלק מהותי בשאלה אם בסופו של יום אנחנו רואים כתב אישום או לא רואים כתב אישום. זה חשוב מאוד.
מערכת מנ"ע (מערכת נפגעי עבירה) נמצאת רק בשפה העברית. נשים ערביות לא יכולות לעשות בה שימוש. זה דבר שצריך לשפר אותו ולעבוד עליו בתוך המשטרה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה. אנחנו חייבים לסיים ב-1:30. אני רוצה לשמוע את המשטרה כי הועלו טענות קשות מאוד נגד המשטרה.
נבילה אספניולי:
אני מבקשת לומר שתי מילים. אני חייבת לומר שתי מילים.
היו"ר חמד עמאר:
אם את חייבת, אתן לך להגיד שתי מילים.
נבילה אספניולי:
נשמע כאן: טיפול הוליסטי, טיפול הוליסטי.
אני פעילה אקטיביסטית מ-1987. אנחנו נאבקות בתופעה מ-1987.
שמענו את כל התירוצים שנאמרו: עניין של תרבות, עניין של המנהיגות. הנה, היום יושבת כאן המנהיגות מכל הסיעות והמנהיגים מוקיעים את התופעה וכך גם ארגוני הנשים וארגוני השטח שטיפלו בעניינים מזה שנים. אם לא היה טיפול של הארגונים האלה היינו במצב הרבה יותר גרוע.
לכן אני רוצה להגיד, טיפול הוליסטי כן צריך לעשות, אבל אסור שטיפול הוליסטי יהפוך לדבר שמכסה על אחריות. טיפול הוליסטי הוא פזל של אחריות וכל אחד צריך להתייחס לחלק שלו ולהגיד: אני לוקח את האחריות. אנחנו מזמן לקחנו את האחריות על הבעיות שלנו. אני צריכה להגיד, אני מאוד שמחה היום שהגענו לתמימות דעים בנושא. היו זמנים שלא היינו במצב הזה. אבל זה כתוצאה מפעילות פוליטית של אנשים בתוך החברה, וצריך להודות על התפקיד שהנשים עשו. חברת הכנסת יפעת קריב, שאמרה שנשים יהודיות התקדמו, כבר יצאה. בוקר טוב, גם נשים ערביות התקדמו.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. אני פונה למשטרה. נאמרו טענות קשות מאוד.
אברהם מיכאלי:
נמצאת פה יועצת ראש הממשלה, אולי נשמע אותה גם, היא אמונה על התחום.
היו"ר חמד עמאר:
היא לא ביקשה.
ורד סוויד פאר:
נרשמתי, שלחתי פתק.
היו"ר חמד עמאר:
את לא מופיעה אצלי, לא רשומה. אתן לך להגיד כמה משפטים בהמשך.
להגיע כאן לוועדה, ואנחנו מדברים על רצח נשים, כאשר אין לנו את הנתון הבסיסי על שיעור פיענוח מקרי רצח של נשים במגזר הערבי, זה לא יכול להתקבל בוועדה. לכן אחד הדברים שאני קורא למשטרה- - -
מאיר דב ברקוביץ:
אבל לא נתת עדיין לדבר למי שצריך לדבר על נושא הדיון, שהוא רמלה ולוד, משפחת אבו גאנם וכן הלאה. בזה תהיה התייחסות גם לפיענוח ולכול.
באסל גטאס:
תקבל זמן עכשיו.
היו"ר חמד עמאר:
עכשיו תקבל זמן. אני רוצה לקבל תשובות באשר לפיענוח. הוועדה דורשת לקבל את זה, כל מה שקורה בקשר ל-20 הנשים שנרצחו. אם ארגון נשים יכול לתת לי נתון כאן והמשטרה לא יכולה לתת לי נתון בסיסי כזה, זה מדליק אצלי נורה אדומה בקשר למשטרה.
הנושא השני, באשר למקרה האחרון שזעזע את כולם. שמעתי כאן את נציגת עיריית רמלה שאמרה שהמקרה היה ידוע מראש. כפי שאומרים, רצח ידוע מראש. מה נעשה במשטרה על מנת לשמור על אותה בחורה שנרצחה? מה נעשה?
נבילה אספניולי:
ועל כל האקטיביסטיות. היום צריך לשמור על כל האקטיביסטיות.
שבתאי גרברצ'יק:
מי שיגיב כאן הוא נציג מחוז המרכז. אני מדוברות המשטרה ואני מלווה את נציגי המשטרה בוועדות. כאיש משטרה אני רוצה להגיב. אני חושב שהדברים שחבר הכנסת גטאס המכובד אמר חמורים מאוד, בהאשמה ישירה שדמה של הנרצחת על אנשי המשטרה. אני מבקש למחות על הדבר הזה, לפרוטוקול.
דבר נוסף לפני שידבר נציג מחוז המרכז, צריך לשים לב שמדובר בחקירה עדינה מאוד. הדיון הזה משודר ולכן אני מבקש ממנו לא לציין שמות ספציפיים אלא רק באופן כללי, רק בגלל הסיבה שזה נחשף פומבית.
היו"ר חמד עמאר:
אני רוצה לקבל תשובה, עם כל הכבוד, על הנושא הספציפי הזה.
שבתאי גרברצ'יק:
תקבל תשובה אבל רק בעדינות.
היו"ר חמד עמאר:
איזו עדינות? האישה נהרגה. אני שואל איך לא שמרו על אותה אישה שידעתם מראש שהיא מאוימת. בבקשה, נציג המשטרה.
יעקב אבקין:
צהרים טובים. אני ראש ענף חקירות במחוז מרכז. כל אירוע רצח, כל אירוע חריג, כל אירוע רצח במשפחה הוא אירוע מזעזע ולכן, מבלי להתייחס לאחוזים, ההתייחסות המשטרתית לאירועי רצח היא התייחסות רצינית ביותר.
באשר לשאלה האם תיקי רצח נשים במגזר הערבי מקבלים התייחסות אחרת, התשובה היא שלילית, נהפוך הוא. ככל שתיק רצח מורכב יותר, ולא חשוב אם זה במגזר הערבי או לא במגזר הערבי, הוא מקבל יחידה יותר מקצועית, יותר טובה. לצורך העניין, אם יש לנו אירוע רצח במשפחה במגזר היהודי ויש הודאה של החשוד שרצח התיק יכול להיות מטופל במסגרת התחנה. במקרים בהם שיתוף הפעולה בעייתי יותר ואיסוף חומר הראיות בעייתי יותר התיק יטופל ביחידה הטובה ביותר.
אני רוצה במספר משפטים להתייחס בבקשה למקרה הרצח האחרון. בתיק הזה הוצא צו איסור פרסום. התיק נמצא בעיצומה של חקירה ויש עצורים. בתיק הזה האישה לא היתה מאוימת. בתיק הזה היא לא היתה במקלט לנשים מוכות.
היו"ר חמד עמאר:
אם אתה אומר שהיא לא היתה מאוימת, והעירייה אומרת שהיא היתה מאוימת, אני יודע את זה גם מהעבודה שעשיתי, ברגע שידוע לעירייה דבר כזה הדבר הראשון שהעירייה אמורה לעשות הוא להודיע למשטרה. אם העירייה לא הודיעה למשטרה אנחנו יכולים לפנות בטענות לעירייה, אבל הנציגה של עיריית רמלה אמרה שהאישה היתה מאוימת ושהיא העבירה את המידע הזה למשטרה.
יעקב אבקין:
היא היתה מוכרת למשטרה, זה הכול. היא לא היתה במקלט ולא הגישה תלונות.
קריאות:
- - -
יעקב אבקין:
מייד אציג מספרים.
נבילה אספניולי:
מה, היא הגיע למשטרה לטיול? איך היא מוכרת?
יעקב אבקין:
באירוע האחרון נאמר שהיא היתה במקלט. זה לא נכון. באירוע האחרון נאמר שהיו תלונות, זה לא נכון. לא היו תלונות. התיק נמצא בחקירה.
אני חייב לספר לכם על משפחת אבו גאנם, כי שאלתם ואני רוצה להציג לכם מספרים. המשפחה הזאת הגיעה בשנות השישים לאזור רמלה מבאר-שבע. אירוע הרצח הראשון היה ב-1986. מ-1986 ועד 2014, עד לאירוע הרצח האחרון, היו 13 מקרי רצח במשפחת אבו גאנם. אני חייב להגיד שמשפחת אבו גאנם היא משפחה גדולה. אנחנו מדברים על פלג מסוים במשפחה, שזה ממש לא מאפיין את כל משפחת אבו גאנם. מהרצח הראשון ב-1986 ועד הרצח האחרון לפני כשבוע היו 13 מקרי רצח, כאשר 3 תיקי רצח פוענחו. הרצח הנוכחי – אנחנו לא מדברים עליו כרגע, עוד לא נסגרו הדברים. אירוע נוסף אנחנו מגדירים כרצח, של אישה שנעדרת במשך מספר שנים ואנחנו חושבים שמדובר בתיק רצח.
באסל גטאס:
זה כלול ב-13 המקרים?
יעקב אבקין:
כן. בסך הכול אנחנו מדברים על אירוע הרצח האחרון במשפחת גאנם שלא מפוענח מ-2005. ב-2005 היה אירוע רצח לא מפוענח. ב-2006 וב-2007 היו שני אירועי רצח חמורים מאוד ששניהם פוענחו, 4 אחים יושבים במאסר עולם וחשוד נוסף מ-2006 נמצא במאסר עולם.
אני רוצה להתייחס, לתת לכם מענה בנושא המודלים שמפעילים במחוז מרכז, בעיקר ברמלה ובלוד, כדי למנוע רצח נשים. בשנים האחרונות, אפילו במשפחת אבו גאנם, אירועי רצח נשים היו במספר הרבה יותר קטן מאשר קודם. מה קורה פה ולמה? יש פה שלושה היבטים שאנחנו מדברים עליהם. דבר ראשון, הרתעה. דבר שני, מודל שנקרא "מודל לנשים מאוימות". ודבר שלישי, שיתופי פעולה. במשפט אחד: הרתעה, פיענוח תיקים. בפיענוח תיקים אם אתה מצליח להביא חשוד לכתב אישום ולמאסר זה מרתיע.
האם יש לנו הצלחה גדולה מאוד? יש הצלחה טובה יותר מאשר היתה קודם. אנחנו עדיין לא מרוצים.
באסל גטאס:
רק 3 תיקים מתוך 13 תיקים. איזו הצלחה? אתם צריכים להתבייש במספרים האלה. כואב שאתם מפענחים רק 3 תיקים.
יעקב אבקין:
השאלה השנייה, דיברו על מודלים. מזה כ-7 שנים מופעל במחוז מרכז מודל "נשים מאוימות". מה הכוונה? אנחנו מאתרים מידי חודש כ-4 נשים מאוימות, כ-50 בשנה, ברמלה ובלוד בלבד, שאנחנו חושבים שהן נשים שעלולות להירצח. החומר הזה מגיע לגורמי משטרה ממקומות שונים, פעם מהרווחה, פעם מהעירייה, פעם מאירועים פליליים שלא קשורים לתיקי רצח, מאירועי אלימות ואירועים נוספים.
באסל גטאס:
בוסיינה אבו גאנם לא היתה בתוך הארבע?
יעקב אבקין:
לא.
באסל גטאס:
אז יש לכם בעיה.
יעקב אבקין:
ברגע שאנחנו מגדירים לעצמנו שאישה מאוימת אנחנו מתחילים לפעול. איך פועלים? פועלים בקהילה, זה דבר ראשון. מול הרווחה, זה דבר שני. ואני חייב להגיד לכם, המקלט נכון להיום הוא אחד הכלים החשובים שיש לנו, לצערי, כי צריך למנוע רצח באופן מיידי. כדי למנוע רצח באופן מיידי אתה צריך הידברות. כדי לקיים הידברות צריך להרחיק אותה ממוקד האש. לכן מה שקורה, אנחנו עם הרווחה מוצאים את עצמנו בשיתוף פעולה מדהים, אבל אנחנו מוצאים את עצמנו בסיטואציה מאוד-מאוד לא פשוטה.
אני פונה אליכם ואומר שאין לנו סמכות, אין לבית-המשפט סמכות ואין לאף גורם סמכות לטפל באישה מאוימת. אנחנו יכולים להרחיק אותה למקלט. אנחנו מבקשים ממנה להתפנות, לאפשר לנו לקיים שיח, וזה לא קורה. ואז גם אחרי שיתוף פעולה של אותה מאוימת היא חוזרת אחרי תקופה מסוימת. לרוב, לפי המודל הזה, אנחנו מקיימים שיחות עם המשפחה שלה, המשפחה המורחבת שלה. אני חייב להגיד לכם שיש שינוי אדיר בשנים האחרונות. ברגע שאתה מביא משפחה, ברגע שאתה מאתר מכובדים ומקיים את השיח הזה אתה מחזיר אחרי המקלט את הנשים האלה למשפחה. אני חייב להגיד לכם, לאחרונה התופעה הזאת מאפשרת לנו להחזיר יותר ויותר נשים מאוימות למשפחה.
סמאח סלאימה אגבאריה:
אבל המשפחה המורחבת הרי מעורבת. המשפחה המורחבת היא שתוקפת. הרצחת וגם ירשת?
היו"ר חמד עמאר:
בואו נאפשר לקצין המשטרה לענות. אני יודע שהדיון הזה רגיש.
באסל גטאס:
צריך לעמוד על זה. האישה הזאת היתה במקלט.
היו"ר חמד עמאר:
הוא אמר שלא.
באסל גטאס:
הוא אמר שלא. הם אומרים שהיא כן היתה במקלט.
קריאה:
יש אפשרות לפיקוח בתוך הקהילה.
עאידה תומא-סלימאן:
אני מציעה, אם יש צו איסור פרסום- - -
סמאח סלאימה אגבאריה:
אבל יש לזה הסבר. אישה מוכה יכולה להגיע לתחנה ולא להגיש תלונה. זה אומר שהיא מוכרת, אבל לא מוכרת במספרים. זה לא אומר שהם לא מכירים אותה ולא מכירים את הסיפור. הסיפור של ביסאן אבו גאנם ידוע כולו מההיסטוריה של החיים שלה, כולם יודעים, כל המשפחה. אם אנחנו מדברים על רישום פלילי זה משהו אחר.
יעקב אבקין:
והדבר האחרון, דיברנו על הרתעה, דיברנו על מודל ודיברנו על שיתופי פעולה. אני חייב להגיד לכם שאם רצח מתוכנן בסלון בית ומבוצע בחצר הבית אז אין לי שוטר ואין לי עדים.
היו"ר חמד עמאר:
אני גם לא מצפה שיהיו לך.
יעקב אבקין:
אם אתה מגיע ומתאמים עדויות, ואם אתה מגיע ושוטפים לך את הזירה, להגיע לפיענוח בבית המשפט יהיה בלתי אפשרי. לכן הצרה פה משותפת, בחלק הזה בלבד. היא משותפת עם המנהיגות, עם שינויי חקיקה, עם חשיפה גדולה יותר של אותו מגזר לשיתופי פעולה ולתוצאה של שיתוף פעולה.
באסל גטאס:
אתה משתמש במודיעין במקרים האלה? תשתמש בזה למניעה.
מיכל רוזין:
איזה שינוי חקיקה צריך?
יעקב אבקין:
באירוע הרצח האחרון של מנהל בית-הספר אנחנו רואים עדויות של אנשים ונשים מהמגזר הערבי שמשתפים פעולה, שמוסרים עדויות. מגישים כתבי אישום ומגיעים להרתעה. אני חושב שבסופו של דבר שלושת הדברים הללו יאפשרו לנו לקיים- - -
נבילה אספניולי:
בינתיים מי שמותקף זה האקטיביסטים.
היו"ר חמד עמאר:
דיברת על שינוי חקיקה. אני חושב שהמשרד שלך יכול לקדם שינוי חקיקה. השר לביטחון פנים הוא שר פעיל מאוד בתחום החקיקה. לכן אם ההצעה הזאת תגיע אלינו אנחנו חברי הכנסת נתמוך בזה ונקדם אותה. תביא את ההצעה לשינוי חקיקה. לא שמעתי על איזה שינוי חקיקה. לא נפתח את הדיון הזה על שינוי החקיקה.
סמאח סלאימה אגבאריה:
החוקים דווקא מצוינים.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. אני מבקש לשמוע את נציגת משרד ראש הממשלה, גברת סוויד, בבקשה, ואחר-כך אסכם את הדיון.
ורד סוויד פאר:
קודם כול, אני רוצה לציין לשבח את הפעילות של הנשים האקטיביסטיות, שבאמת הודות להן המאבק נמצא בתודעה. הן עושות עבודה מאוד-מאוד חשובה. אני רוצה לברך על שיתוף הפעולה, שאתן רואות אותו רק בשנים האחרונות, גם עם המנהיגות בעניין הספציפי המקומי.
אני חושבת שההגדרה הטובה ביותר לזה היא טרור. מי שרוצח אישה, ולא משנה מאיזה מגזר הוא, הוא טרוריסט. אנחנו פנינו למנכ"ל מועצת העיתונות, אריק בכר, ולכל עורכי העיתונים והעיתונות ואמרנו שמי שכותב את המשפט "רצח על כבוד המשפחה" משתף פעולה עם התפיסה. זה רצח, פשע נגד האנושות.
היו"ר חמד עמאר:
שמעתי את זה בכל כלי התקשורת, "רצח על רקע כבוד המשפחה".
ורד סוויד פאר:
פנינו בעקבות זה. ביקשנו עכשיו ליזום דיון בעניין.
אני רוצה לשתף אתכם, הייתי בביקור בבית-ספר ברמלה וראיתי איזה מסע התמודדות צריכה לעבור מנהלת בית-ספר. את הערת על עובדת סוציאלית שמתמודדת עם אִיוּם של ניקוב צמיגים. הם עוברים איומים של הטמנת חומרים הרבה יותר משמעותיים מניקוב צמיגים. אני חושבת שצריך להכניס לעיר, לטיפול נקודתי, יחידות מג"ב ולתת אבטחה לכל אישה מהמשפחה הזאת, ולא שנחכה שב-2018 יקרה אירוע ונגיד שהיו לנו 5 שנות שקט.
צריך לעשות reaching out, להגיע לאותן נשים, לראיין אותן בשקט ולדעת. הרציחות האלה קורות בכל מקום. במהלך השנה האחרונה אישה התלוננה על הסכנה שבעלה ירצח את בנותיה ואז נרצחו שתי האחיות.
אני יודעת שנעשים מאמצים לגייס חוקרות במגזר הערבי ואני יכולה להבין את הקושי. ההתמודדות היא לא רק עם חיתוך צמיגים. לכן אני חושבת שצריך לתת אבטחה למי שעוסק בתחום, להביא אותם מערים אחרות ולתת תגמול, עידוד לעסוק במקצוע הקשה הזה.
אנחנו מוציאות חומרי הסברה, גם בשפה הערבית, מידעונים, וגם קמפיין שנעשה וקורא לגברים לבוא ולקבל טיפול כאשר מתחילים קונפליקט או מתיחות בבית, לא לחכות ולהשאיר את זה.
אהיה מוכנה, אם יהיה רצון של המנהיגות ושלכם, להוציא קריאה עם שמות וחתימות של אנשים שמגנים את התופעה הזאת ולהוציא את זה כמודעה, לא פוליטית, של מנהיגות לא רק מהכנסת, אם תחליטו שזה נכון.
קריאה:
עשינו את זה כבר.
ורד סוויד פאר:
בסדר. אבל אנחנו לא יכולים לצפות מהנשים האלה שיבואו להתלונן כי אישה ברגע שהיא מתלוננת הופכת להיות מטרה במשפחות שלא מכבדות שום ערכים של נורמות. היום נודע לי שאפילו בחלק מן המקרים האלה לא יושבים שבעה, לא מקימים אוהל לנרצחת. אני חושבת שצריך לגנות משפחה שעושה דבר כזה. זה בניגוד לכל ערך אנושי וצריך להתאחד פה כולנו סביב זה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
קודם כול, אני רוצה לברך את כל מי שהגיע לדיון החשוב הזה ולברך את היוזמים של הדיון הזה.
צריך לברך את חברי הכנסת על הקריאה ועל העמידה נגד התופעה הזאת. חברי הכנסת מביעים את זה זמן רב, ההנהגה הערבית מביעה את זה זמן רב. אני חושב שכל ההנהגה הערבית נגד רצח נשים.
אני רוצה לפנות למשטרה ולבקש שבדיון הבא שנקיים, ובטוח יהיה עוד דיון בנושא האלימות במגזר הלא יהודי, תביא לנו מידע על פיענוח רצח נשים במגזר הערבי, ובמיוחד ברמלה ולוד. הצלחנו לקבל את זה מארגון נשים ולא נוכל לקבל את זה מהמשטרה? זה נשמע לא סביר.
ורד סוויד פאר:
זה לא קורה רק שם. היה בדבוריה, היה השנה בכל מקום.
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו מדברים באופן כללי, אנחנו מבקשים לקבל מידע על הפיענוחים.
אני קורא לשר לביטחון פנים לגייס דוברי ערבית לתחנות המשטרה. הם יכולים לעזור. הם מכירים את המנטליות ויכולים לקדם. צריך לגייס את דוברי הערבית. אני חושב שיש מספיק פונים מהמגזר הערבי שמבקשים להתגייס למשטרה וצריך לגייס אותם.
שמעתי על התוכנית שהריצו ברמלה ולוד והפסיקו אותה. אני מבקש ופונה גם לשר לביטחון פנים.
קריאה:
היה פיילוט.
היו"ר חמד עמאר:
אני פונה גם למשרד ראש הממשלה, כי ראש הממשלה בעצמו הגיע ללוד, הוא מכיר את התופעה. הייתי בדיון שהתקיים על רצח נשים ואלימות במגזר הערבי. אני מבקש ממשרד ראש הממשלה להיכנס לתמונה. אני קורא למשרד לביטחון פנים להחזיר את התוכנית לפעולה ברמלה ובלוד כי ראינו תוצאות, שבשנת 2012 לא היו שם רציחות.
אני קורא גם למשטרה להפסיק להגיד את המונח "רצח על רקע כבוד המשפחה", להפסיק להגיד את המונח הזה.
מאיר דב ברקוביץ:
אין יותר את הביטוי הזה לא בתקשורת ולא במשטרה. מ-2012 אין יותר את הביטוי הזה.
היו"ר חמד עמאר:
דבר שני, אני קורא לכלי התקשורת – שמעתי את זה בכלי התקשורת ברצח האחרון- - -
מאיר דב ברקוביץ:
לא מהמשטרה.
היו"ר חמד עמאר:
אני קורא לכל כלי התקשורת גם להפסיק להשתמש במונח הזה. זה מונח מזעזע. אין כבוד ברצח. רצח הוא רצח. צריך לתת את כל הטיפול הדרוש כדי למנוע רצח וצריך להפעיל את כל ההרתעה נגד רוצחים.
תודה רבה לכם.
הישיבה ננעלה בשעה 13:45.
PAGE
PAGE 3
ועדת הפנים והגנת הסביבה
03/11/2014